
רבי עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
נולדג באב ה'תרצ"ז, 11/07/1937 למניינם·ירושלים
נפטריז באב ה'תש"פ, 07/08/2020 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
מחבר הביאור לתלמוד הבבלי ופירושים לתניא ולתנ"ך, רב בית הכנסת צמח צדק בירושלים וחתן פרס ישראל.
קשרים
- אביו
- אברהם משה שטיינזלץ
- אמו
- רבקה לאה לבית קרוקוביץ'
- בני/בנות זוג
- חיה שרה אזימוב
- ילדיו
- מנחם יעקב צבי אבן ישראלאברהם משה חיים הלל אבן ישראל
- רבותיו
- רבי מנחם מנדל שניאורסוןרבי שמואל אלעזר היילפריןרבי נחום שמריהו ששונקיןרבי דב בער אליעזרוברבי שלמה חיים קסלמן
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בירושלים בשנת ה'תרצ"ז (1937). אביו היה אברהם משה שטיינזלץ, ואמו רבקה לאה לבית קרוקוביץ'. הוריו לא היו שומרי מצוות, והוא התקרב לחסידות חב"ד והיה מקורב לרבי מליובאוויטש. למד בישיבת תומכי תמימים בלוד ובישיבות נוספות, ובין רבותיו היו רבי שמואל אלעזר היילפרין ורבי דב בער אליעזרוב. כיהן כרב בית הכנסת צמח צדק בירושלים, והיה נשיא הישיבות התיכוניות מקור חיים ושפע מקור חיים ונשיא ישיבת תקוע. בשנת ה'תשכ"ה (1965) ייסד את המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ובו חיבר את מפעל חייו, ביאור התלמוד הבבלי. חיבר גם ביאור לתניא, ביאור לתנ"ך ולמשנה תורה לרמב"ם וספרי הגות רבים. זכה בפרס ישראל לחקר מדעי היהדות בשנת ה'תשמ"ח (1988), בעיטור נשיא המדינה בשנת ה'תשע"ב (2012) ובתואר יקיר ירושלים בשנת ה'תשע"ז (2017). נפטר בירושלים בי"ז באב ה'תש"פ (2020) ונקבר בחלקת חב"ד בהר הזיתים.
תולדות חייו
נולד בירושלים בג' באב ה'תרצ"ז (1937). אביו, אברהם משה שטיינזלץ, היה מצאצאי האדמו"ר הראשון מסלונים. אמו, רבקה לאה לבית קרוקוביץ', הייתה מצאצאי רבי יצחק מוורקא. ההורים לא היו שומרי מצוות, והוא התקרב לתורה ולחסידות חב"ד בצעירותו. בשמו המקורי נקרא שטיינזלץ, ובהמלצת הרבי מליובאוויטש שינה אותו לאבן ישראל. למד בישיבת תומכי תמימים בלוד, בישיבת תורת אמת ובישיבת מיר. בין רבותיו היו רבי שמואל אלעזר היילפרין, רבי נחום שמריהו ששונקין, רבי דב בער אליעזרוב ורבי שלמה חיים קסלמן, והוא ראה עצמו תלמיד של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון. בצעירותו לימד מתמטיקה בנתיבות, ובגיל עשרים וארבע עמד בראש בית ספר תיכון ממלכתי-דתי. בשנת ה'תשכ"ה (1965) נשא לאשה את חיה שרה, בתו של חיים הלל אזימוב, ונולדו להם בת ושני בנים. באותה שנה ייסד את המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, והחל במפעל חייו, ביאור התלמוד הבבלי בעברית בהירה ובצורת דף חדשה. המפעל נמשך בשנים ה'תשכ"ז-ה'תש"ע (1967-2010), והתלמוד בביאורו, המכונה "תלמוד שטיינזלץ", פתח את לימוד הגמרא לציבור רחב. לצד זה חיבר ביאור לספר התניא, ביאור לתנ"ך כולו, ביאור למשנה תורה לרמב"ם, ופירושים לסידור, להגדה של פסח ולפרקי אבות. כתב גם ספרי הגות ומבוא ליהדות, ובהם "שלושה עשר עלי השושנה" ו"מדריך לתלמוד". רבים מספריו תורגמו לשפות רבות. כיהן כרב בית הכנסת צמח צדק בירושלים. בשנת ה'תשמ"ד (1984) ייסד את ישיבת מקור חיים בירושלים, ולאחר מכן עמד בראש הישיבות התיכוניות מקור חיים ושפע מקור חיים. משנת ה'תשנ"ט (1999) היה נשיא ישיבת תקוע. פעל רבות גם בהפצת התורה ברחבי העולם, ובפרט בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר. תלמידיו באו מכל חלקי הציבור הדתי, ובהם רבים מהציונות הדתית ומחסידי חב"ד. זכה בפרס ישראל לחקר מדעי היהדות בשנת ה'תשמ"ח (1988), בעיטור נשיא המדינה בשנת ה'תשע"ב (2012) ובתואר יקיר ירושלים בשנת ה'תשע"ז (2017). נפטר בירושלים בי"ז באב ה'תש"פ (2020), ונקבר בחלקת חב"ד בבית העלמין בהר הזיתים.