רבי שלמה לוריא זי"ע - מהרש"ל

תולדות חייו

רבי שלמה לוריא, הידוע בכינויו מהרש"ל, נולד בשנת ה'ר"ע (1510) בערך, כנראה בבריסק דליטא. אביו, רבי יחיאל לוריא, כיהן כרב וכאב"ד בסלוצק. בילדותו גדל בפוזנן בבית סבו מצד אמו, רבי יצחק קלויבר, רבה של העיר, ומפיו למד תלמוד. נשא לאשה את ליפקא, שלפי חלק מהחוקרים הייתה בתו של רבי קלמן הברקשטן, ונולדו להם שישה ילדים, ובהם רבי יחיאל לוריא, חתנו של הרמ"א, ורבי זאב וולף לוריא. בסביבות שנת ה'רצ"ט (1539) כיהן כראש ישיבה וכדיין בבריסק. משנת ה'ש"ד (1544) כיהן כרב וכראש ישיבה באוסטרהא שבווהלין, ומונה גם לרב הכולל של ווהלין. בשנת ה'שי"ג (1553) עבר ללובלין, ושם כיהן כאב"ד וכראש ישיבה עד פטירתו. בני דורו והדורות שאחריו ראו בו את אחד מגדולי הדור, לצד רבי יוסף קארו והרמ"א. בדרכו ההלכתית הסתייג מקודיפיקציה נוקשה של ההלכה. לשיטתו, ההכרעה צריכה לצאת מבירור יסודי של הסוגיה בתלמוד, ולכן הביא בחיבוריו את כל שיטות הפוסקים. עוד סבר שאין חובה להיצמד להכרעתו של פוסק מסוים, ושחתימת התלמוד היא הגבול שאין לחלוק עליו. בחיבורו "חכמת שלמה" תיקן גרסאות בתלמוד הבבלי ובמפרשיו, ותיקוניו נדפסו בהמשך בשולי הגמרא. "ים של שלמה" הוא חיבור פרשני והלכתי שנכתב לפי סדר מסכתות הש"ס, ובו הסוגיות נידונות עד להכרעה להלכה. הוא לא הושלם, ורק חלקים ממנו שרדו. עוד חיבר את שו"ת מהרש"ל; "איסור והיתר" על שערי דורא; "יריעות שלמה" – הגהות על פירוש רש"י לתורה; "עמודי שלמה" על הסמ"ג; הגהות על הטור; זמירות לשבת ולמוצאי שבת עם פירוש; וכתבים בקבלה. בישיבתו למדו רבים מגדולי הדור הבא, ובהם רבי יהושע פלק כץ בעל "סמ"ע", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", רבי חיים בן בצלאל, אחיו של המהר"ל מפראג, רבי משה מת ורבי מרדכי יפה בעל "הלבושים". נפטר בלובלין בי"ב בכסלו ה'של"ד (1573), ונקבר בבית העלמין היהודי הישן בעיר.