רבי אלעזר

תולדות חייו

רבי אלעזר היה בנו של רבי שמעון בר יוחאי. לפי מסורת עממית נקראה אמו שרה. הוא נשא לאישה את בתו של רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא, ובנו היה רבי יוסי ברבי אלעזר. הוא חי במאה השנייה בארץ ישראל, תחת השלטון הרומי, ונמנה עם תנאי הדור החמישי. את עיקר תורתו קיבל מאביו. למד גם אצל רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה, ובצעירותו למד יחד עם רבי יהודה הנשיא, שהיה בן דורו וידידו. בתחילה תמך בשיטותיו של רבי יהודה הנשיא, ולאחר מכן נטה לחלוק עליו בכמה עניינים. בצעירותו נרדף בידי השלטון הרומי יחד עם אביו. לפי התלמוד והמדרשים הסתתרו השניים במערה כשתים עשרה או שלוש עשרה שנה, והקדישו את כל זמנם ללימוד תורה. המסורות נחלקות במקום המערה: יש שמזהות אותה בפקיעין ויש בלוד. לימים מינו אותו הרומאים לממונה על לכידת גנבים והבאתם לדין. רבי יהושע בן קרחה מתח ביקורת על כך שקיבל את המינוי, ובעקבותיו נפגעה תדמיתו בעיני כמה מחבריו החכמים. לפי חז"ל קיבל על עצמו ייסורים, וסבל אותם גם בסוף ימיו. דבריו מובאים כמה פעמים במשנה, והלכות רבות שלו נזכרות בברייתות ובשני התלמודים. במסכת תענית מסופר שפגש בדרך אדם מכוער מאוד, הלבין את פניו ולאחר מכן ביקש ממנו מחילה. מתוך המעשה לימד שלעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. בספר הזוהר הוא מוצג כיד ימינו של אביו וכשותף מרכזי בלימודו. לפי המסורת ציווה שגופתו תוטמן בעליית הגג של ביתו, בכפר עכברה שבגליל. כעבור שנים רבות הובאה לקבורה לצד אביו. לפי המסורת המקובלת נקבר בהר מירון, סמוך לקבר אביו.