רבי יוחנן - בר נפחא

תולדות חייו

רבי יוחנן נולד בציפורי בסביבות שנת 180 לספירה. אביו נפטר עוד לפני שנולד ואמו מתה בלידתו, וגידל אותו סבו. הוא כונה "בר נפחא". יש שפירשו שאביו היה נפח, יש שראו בכינוי את שם מקום מוצאה של המשפחה, ויש שפירשו אותו ככינוי לתכונה שלו. בילדותו הובא לבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא בציפורי, ועוד הספיק לשמוע ממנו. עיקר תורתו קיבל מרבי ינאי, מרבי חנינא בר חמא, מרבי אושעיא ומחזקיה בן רבי חייא, וקיבל גם מרבי שמעון בן יהוצדק. בתחילה לימד בציפורי. אחר כך עבר לטבריה, ייסד בה את ישיבתו ועמד בראשה עשרות שנים. בתקופה זו הייתה ישיבתו מרכז התורה החשוב בארץ ישראל, ובאו ללמוד בה גם רבים מחכמי בבל. הוא נחשב לגדול אמוראי ארץ ישראל, ומשנתו היא היסוד של התלמוד הירושלמי. לפי המסורת, שהרמב"ם הביאה, הוא שסידר את התלמוד הירושלמי. דבריו מובאים גם בתלמוד הבבלי פעמים רבות מאוד, וכמה מכללי הפסיקה בתלמוד נקבעו על פי דבריו. בדרך כלל נפסקה ההלכה כמותו במחלוקותיו עם חבריו בני דורו. חברותא מפורסמת הייתה לו עם רבי שמעון בן לקיש (ריש לקיש). רבי יוחנן קירב אותו לתורה, והוא נשא את אחותו. ריש לקיש היה תלמידו-חברו ובר הפלוגתא העיקרי שלו, ומחלוקותיהם רבות בשני התלמודים. בין תלמידיו היו רבי אלעזר בן פדת, רבי אבהו, רבי חייא בר אבא, רבי אמי ורבי אסי, ומחכמי בבל רב כהנא וזעירי. בחייו נפטרו עשרה מבניו. לפי פירושי הגאונים היה לו בן נוסף, רב מתנה, שנשלח ללמוד תורה בבבל. הייתה לו גם בת, וביקש להשיאה לזעירי. רבי יוחנן נודע ביופיו ובחריפותו. לפי "ספר הקבלה" לראב"ד נפטר כבן מאה, בסביבות שנת ד'ל"ט (279). מקום קבורתו אינו נזכר בספרות חז"ל, ומסורות מהמאה ה-12 ואילך מציינות שנקבר בטבריה.