
רבי אליעזר סופינו זי"ע - השר המסכים
החכם ששתק
נפטרג בכסליו ה'תק"ז, 16/11/1746 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
רב העיר פיזה ומקובל, שהיה דמות מרכזית בפולמוס שבת החתונה, ולעת זקנתו עלה לירושלים.
קשרים
- אביו
- רבי יעקב סופינו
- רבותיו
- רבי שמואל די פאס
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד באיטליה לאביו רבי יעקב סופינו. למד בליוורנו בישיבתו של רבי שמואל די פאס. במשך תקופה מחייו גר בסיינה, ובשנת ה'תצ"ב (1732) נתמנה לרב העיר פיזה. בשנת ה'תצ"ט (1738) חיבר קונטרס בעניין שבת החתונה, שבו התיר לקרוא בספר התורה את פרשת "ואברהם זקן" בשבת שבשבוע החתונה. בכך חלק על רבני ליוורנו, רבי רפאל מילדולה ובנו רבי דוד. הקונטרס נדפס באמשטרדם, אך עותקיו נשרפו בליוורנו. תשובות שלו נדפסו בספרי חכמי דורו, וביניהם שו"ת בית יהודה ופחד יצחק. לעת זקנתו עלה לירושלים, והחיד"א זכר שראה אותו שם בנעוריו. נפטר בירושלים בג' בכסלו ה'תק"ז (1746) ונקבר בהר הזיתים.
תולדות חייו
רבי אליעזר סופינו היה בנו של רבי יעקב סופינו, ממשפחה יהודית איטלקית. לפי המכלול נולד כנראה בפיזה, ולפי ויקיפדיה בליוורנו. גם שנת לידתו שנויה במחלוקת. בצעירותו למד בליוורנו בישיבתו של רבי שמואל די פאס. במשך תקופה מחייו גר בעיר סיינה. בשנת ה'תצ"ב (1732) נתמנה לרב העיר פיזה, ועמד בקשר הלכתי עם חכמי דורו. תשובות פרי עטו נדפסו בספריהם של חכמים אחרים: שתי תשובות בעניין חמץ שעבר עליו הפסח, שנשלחו לרבי יהודה שגרי; תשובה בשו"ת בית יהודה לרבי יהודה עייאש; תשובה באנציקלופדיה ההלכתית פחד יצחק, בעניין קידושין בעד אחד, יחד עם חכמי איטליה; ותשובה בספר דבר שמואל לרבי שמואל אבוהב. שמו נקשר בעיקר בפולמוס שבת החתונה. בקהילת פיזה נהגו לקרוא בספר התורה את פרשת "ואברהם זקן" בשבת שבשבוע החתונה, לכבוד החתן, וזאת בשינוי מסדר הקריאה הרגיל. רבי אליעזר שתק ולא מחה במנהג, ושתיקתו עוררה את התנגדותם של רבי רפאל מילדולה, רבה של ליוורנו, ושל בנו רבי דוד. בכסלו ה'תצ"ט (1738) חיבר רבי אליעזר קונטרס בן שלושה עשר עמודים שבו הצדיק את המנהג וחלק על דבריהם. הקונטרס נדפס באמשטרדם, אך עותקיו הוחרמו ונשרפו בליוורנו. השריפה לא נבעה מחשד לדעות פסולות, אלא מן המחלוקת על המנהג. עותק יחיד שרד בספריית מכון שוקן, ושמואל גליק מצאו והדפיסו מחדש. לאחר הפולמוס החליט לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. בכך עזב באיטליה את אשתו, בנו ושתי בנותיו. אחת מבנותיו, רחל, נישאה לרבי מהללאל הכהן. בירושלים נודע כחכם ומקובל. החיד"א, שגדל בירושלים, כתב עליו שראה אותו בנעוריו וכינה אותו "החכם השלם החסיד". נפטר בירושלים בג' בכסלו ה'תק"ז (1746) ונקבר בהר הזיתים. על מצבתו נחקק שהיה דיין ומקובל.