
קשרים
- אביו
- רבי שמואל די אבילה
- רבותיו
- רבי שמואל די אבילה
- תלמידיו
- רבי שלמה די אבילהרבי רפאל יהודה ישראל
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד ב-י"ד בניסן ה'תע"ד (1714) ברבאט (מרוקו) לאביו רבי שמואל די אבילה. אמו הייתה אחותו של רבי חיים בן עטר (בעל "אור החיים"). בגיל 15 נשא לאישה את בתו היתומה של רבי אליהו הלוי בן שושן מסאלי. את עיקר תורתו למד מאביו, וממנו קיבל את דרכי העיון והפלפול. הוא היה החכם הראשון שישב ברבאט, הקים בה ישיבה, וכיהן כרב ואב"ד ברבאט ובסאלי. בדורו נחשב לגדול המפלפלים, וחכמי דורו כינוהו "מהרש"א של בני המערב". חיבוריו נדפסו לאחר פטירתו: "מגן גבורים" על הש"ס, "מלחמת מצוה", שו"ת "באר מים חיים", "מעין גנים" על הטור ו"חסד ואמת". נפטר ברבאט ב-ג' באדר א' ה'תקכ"א (1761), בגיל 47.
תולדות חייו
נולד ב-י"ד בניסן ה'תע"ד (1714), ערב חג הפסח, בעיר רבאט שבמרוקו. אביו, רבי שמואל די אבילה, היה רב בעיר. אמו, אורה בואינה, הייתה אחותו של רבי חיים בן עטר (בעל "אור החיים"). לפי מסורת המשפחה מוצאה מהעיר אווילה שבספרד, שיהודיה גורשו בשנת ה'רנ"ב (1492). בגיל 15 נשא לאישה את בתו היתומה של רבי אליהו הלוי בן שושן, מנכבדי סאלי. את עיקר תורתו למד מאביו, וממנו קיבל את דרכי העיון והפלפול. כבר בצעירותו נודע בשקידתו הרבה. בשל חריפותו לא תמיד נשאר בדעתו, ופעמים רבות חזר ומחק חידושים שכתב. חתנו ותלמידו, רבי שלמה די אבילה, תיאר כיצד שקד על לימודו מהבוקר ועד הערב. היה אמיד, אך מסר את עסקי המסחר לבני משפחתו כדי להתמסר ללימוד. קהילת רבאט הייתה אז קטנה, ורוב בניה היו אמידים שבאו מסאלי הסמוכה. הוא היה החכם הראשון שהתיישב בעיר, והקים בה ישיבה שבה החזיק תלמידים חריפים. חברו לבית הדין, רבי חיים טולדנו, תיאר אותו כמי שהיה "מעוטר בתלמידים". כיהן כרב ואב"ד ברבאט ובסאלי, ונחשב לאחד ממורי ההוראה המרכזיים במערב. דיינים רבים פנו אליו בשאלות סבוכות. כונה "רב אד"א", וברבאט נקרא "רבי אליעזר הגדול". לימוד התלמוד היה בעיניו מטרה בפני עצמה, שמפתחת את כושר העיון ואת חוש הביקורת. בדורו נחשב לגדול המפלפלים, וחכמי דורו כינוהו "מהרש"א של בני המערב". בפסיקתו הסתמך לעיתים על סברה ופלפול, ופעמים אף חלק על הראשונים. הוא נהג לשלוח את תשובותיו לדיינים שחלק על דעתם, ובולטות במיוחד התכתבויותיו עם חכמי מרקש. חיבר ספרים בכל מקצועות התורה וביקש להדפיסם בחייו, אך נפטר לפני שעלה הדבר בידו. ספריו נדפסו על ידי חתנו ונכדיו, ובהשתדלות אשתו. "מגן גבורים", חידושים על כמה מסכתות בש"ס ועל פירושי רש"י והתוספות, יצא לאור בליוורנו בשנת ה'תקמ"א (1781) על ידי תלמידו רבי רפאל יהודה ישראל. "מלחמת מצוה" עוסק בשורשי ההלכות בתלמוד ובפוסקים, ובסופו נדפס "חסד ואמת", ספר דרשות וחידושי אגדות. כמו כן נדפסו שו"ת "באר מים חיים" ו"מעין גנים", חידושים על הטור ובעיקר על חושן משפט. שלושת הספרים האחרונים נדפסו בליוורנו בשנת ה'תקס"ו (1806). הייתה לו בת אחת, שנישאה לקרובו ותלמידו רבי שלמה די אבילה. נפטר ברבאט ב-ג' באדר א' ה'תקכ"א (1761), בגיל 47.
ספריו5
- חסד ואמת
- מגן גבורים
- מלחמת מצוה
- מעין גנים
- שו"ת באר מים חיים