רבי אליהו מני זי"ע - הר"ם

תולדות חייו

נולד בתמוז ה'תקע"ח (1818) בבגדאד (עיראק), לאביו רבי סלימאן מני, מעשירי הקהילה ומנכבדיה. בצעירותו למד בבית המדרש "בית זלכה" ונעשה תלמידו של רבי עבדאללה סומך, מגדולי חכמי בבל בדורו. רבי יוסף חיים בעל "בן איש חי" למד עמו, ולימים ראה בו את רבו בחכמת הנסתר. אשתו הראשונה הייתה שרה לבית קדורי, וממנה נולדה בתו רחל, שנישאה לרבי יחזקאל עזרא הכהן. אחרי פטירתה נשא לאישה את סמרה סומך, אחותו של רבי עבדאללה סומך, וממנה נולדו שאר ילדיו. בשנת 1856 החליט לעלות לארץ ישראל ולהצטרף למקובלי ישיבת בית אל בירושלים, למרות התנגדות קהילתו. בדרכו עבר בדמשק. בירושלים התקבל במהרה בין מקובלי בית אל ולמד אצל הרב אבולעפיה. אחרי שנתיים, בשנת ה'תרי"ח (1858), עבר לחברון משום שאקלים ירושלים גרם לו לחלות, ושם ישב עד סוף ימיו. בשנת ה'תרכ"ד (1864) נפטר רבה של חברון, רבי משה פריירה, שהיה גיסו וידידו, ורבי אליהו התבקש למלא את מקומו. במשך 14 שנה כיהן כרבה הראשי של העיר בלי לקבל משכורת מהקהילה, ורק כשגדלה משפחתו נאלץ לקבל שכר. הקים בחברון את בית הכנסת "בית יעקב", שבו התפללו לפי הכוונות ומנהגי המקובלים בישיבת בית אל. רבי יוסף חיים ביקר אצלו בחברון בשנת ה'תרכ"ט (1869). הוא התכתב עם יהודי ארצות האסלאם ועודד אותם להתיישב בחברון, ועמד בקשר עם משה מונטיפיורי. יהודי בוכרה תמכו במפעליו בחברון, ורבי שלמה פנחסוב סייע בהדפסת ספריו. בין חיבוריו: "תנא דבי אליהו", "שיח יצחק", "מעשה אליהו", "מעיל אליהו", "כסא אליהו", "קרנות צדיק" ו"זכרונות אליהו" (שני כרכים). רבים מחיבוריו נשארו בכתב יד, וחלק מהם אבדו בשריפה בישיבת פורת יוסף במלחמת העצמאות. נפטר בח' בתמוז ה'תרנ"ט (1899), בגיל 81 בערך, ונקבר בבית העלמין היהודי העתיק בחברון. בנו רבי סלימאן מנחם מני ירש את מקומו כרבה הראשי של חברון. בניו האחרים היו רבי אברהם ברוך מני, רבי יחזקאל שלום מני ורבי מלכיאל מני, שכיהן כדיין בירושלים.