
קשרים
- אביו
- רבי יוסף ריישר
- ילדיו
- רבי שמעון ריישר
- רבותיו
- רבי יוסף ריישררבי אהרן שמעון שפירארבי שמואל הלמן
- תלמידיו
- רבי גרשון קובלנץרבי גרשון מזיא
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בסביבות שנת ה'תכ"א (1661) בפראג (צ'כיה) לרבי יוסף ריישר, דיין בעיר ומחבר "גבעת עולם". למד אצל אביו, בישיבת רבי שמואל הלמן, ובעיקר אצל רבי אהרן שמעון שפירא, אב"ד פראג, שאת נכדתו נשא לאשה. בסביבות ה'תמ"ג (1683) התמנה לדיין בפראג, ולימים עמד בראש בית הדין בעיר. נתקבל לרבנות רישא ולרבנות אנשפך אך לא כיהן בהן בפועל. בשנת ה'תעד"ד (1714) עבר לוורמייזא, שם כיהן כאב"ד וראש ישיבה, ובסביבות ה'תע"ז (1717) עבר למץ (צרפת), שם כיהן כאב"ד וראש ישיבה כחמש עשרה שנה. חיבוריו: שו"ת "שבות יעקב", "חק יעקב" על הלכות פסח, "עיון יעקב" על אגדות עין יעקב, "מנחת יעקב", "תורת השלמים", "סולת למנחה" ו"פאר יעקב". נפטר במץ בח' שבט ה'תצ"ג (1733) ונקבר שם.
תולדות חייו
נולד בסביבות שנת ה'תכ"א (1661) בפראג (צ'כיה), ויש המקדימים את לידתו לסביבות 1655. אביו, רבי יוסף ריישר, היה דיין בפראג וחיבר את הספר "גבעת עולם", שלא נדפס. אמו שרה הייתה בתו של הירש בקופן, ועל שמו נקרא לעתים גם "יעקב בקופן". נשא את בתו של רבי בנימין וולף שפירא, נכדת רבו רבי אהרן שמעון שפירא (מהר"ש מפראג), ובכך נעשה גיסם של רבי אליהו שפירא בעל "אליה רבה" ושל רבי דוד אופנהיים. למד תורה מפי אביו, בישיבתו של רבי שמואל הלמן בפראג, ובעיקר אצל רבי אהרן שמעון שפירא, אב"ד פראג. בסביבות ה'תמ"ג (1683) התמנה לדיין בפראג, ולימים עמד בראש בית הדין בעיר. בסביבות ה'תס"ג (1703) נתקבל לרבנות רישא (רז'שוב, פולין), אך ככל הנראה לא עבר לכהן בה. בסביבות ה'תס"ח (1708) נבחר לאב"ד ורב מחוז אנשפך, אך המינוי בוטל והוא נשאר בפראג. בשנת ה'תעד"ד (1714) הוזמן לוורמייזא, ושם כיהן כשלוש שנים כאב"ד וראש ישיבה. בסביבות ה'תע"ז (1717) עבר למץ (צרפת), ושם כיהן כאב"ד וראש ישיבה כחמש עשרה שנה, עד פטירתו. בין תלמידיו היה רבי גרשון קובלנץ בעל "קרית חנה", שכיהן לימים ברבנות במץ. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "שבות יעקב" בשלושה חלקים, שבסופו נדפסו חידושיו "פאר יעקב". עוד חיבר את "חק יעקב", חידושים על הלכות פסח בשולחן ערוך שנדפסו לצד השולחן ערוך; "עיון יעקב" על האגדות שבעין יעקב; "מנחת יעקב" על "תורת חטאת" לרמ"א ועל הלכות נדה; "תורת השלמים"; ו"סולת למנחה", שנכתב במסגרת פולמוס עם רבי יוחנן קרמניצר, ועל השגותיו של זה השיב גם בקונטרס "לא הביט און ביעקב". בנו היחיד, רבי שמעון, נפטר בחיי אביו בשנת ה'תעד"ד (1714). נכדו, רבי נחמיה ריישר, היה לימים רבה הראשון של דוכסות לוריין, ולו הפקיד סבו את כתביו לעריכה ולהדפסה. נפטר במץ בח' שבט ה'תצ"ג (1733), ויש הגורסים ו' שבט, ונקבר שם למחרת פטירתו.
ספריו7
- חק יעקב
- מנחת יעקב
- סולת למנחה
- עיון יעקב
- פאר יעקב
- שבות יעקב
- תורת השלמים