ש

רבי שבתי הכהן זי"ע - הש"ך

אחרונים

נולדה'שפ"ב, 1622 למניינם

נפטרא באדר א ה'תכ"ג, 08/02/1663 למניינם·הולשוב

נטמןבית העלמין היהודי, הולשוב

מגדולי פוסקי פולין וליטא, דיין בווילנה ורב הולשוב, מחבר "שפתי כהן" על השולחן ערוך.

קשרים

אביו
רבי מאיר
בני/בנות זוג
יענטא-לאה
ילדיו
רבי משה הכהן
רבותיו
רבי מאיר הכהןרבי נתן נטע שפירא (מגלה עמוקות)רבי יהושע בן יוסף (מגיני שלמה)רבי אברהם יהושע העשיל מקראקארבי נפתלי כ"ץרבי נפתלי הכהן זי"ע - מלובלין

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'שפ"ב (1622) בפולין לאביו רבי מאיר הכהן, תלמידו של מהר"ם מלובלין. בילדותו למד אצל אביו ואצל רבי נתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות". בגיל שתים עשרה למד בקז'ימייז' שליד קרקוב, בישיבתו של רבי יהושע בעל "מגיני שלמה", ואחר כך בלובלין אצל רבי העשיל מקראקא ורבי נפתלי כ"ץ. נשא לאישה את יענטא-לאה, בתו של רבי שמעון וולף, מעשירי וילנה ונכד הרמ"א. בשנת ה'ת"ו (1646), בהיותו בן 24, נדפס בקרקוב חיבורו "שפתי כהן" על יורה דעה, ולאחר מכן חיבר "שפתי כהן" גם על חושן משפט. בשנת ה'תי"א (1651) מונה לדיין בבית הדין של וילנה. כשנכבשה וילנה בידי הרוסים בשנת ה'תט"ו (1655), גלה ממנה ונדד עד שהגיע להולשוב (צ'כיה), ושם התקבל לרב. חיבר גם את "נקודות הכסף", "תקפו כהן", "גבורת אנשים" ו"מגילת עיפה". נפטר בא' באדר א' ה'תכ"ג (1663) בהולשוב ונקבר שם.

תולדות חייו

רבי שבתי הכהן נולד בשנת ה'שפ"ב (1622). לפי גוף הערכים באנציקלופדיות נולד בעיירה אמסטיבובה שבפולין, ויש שכתבו שנולד בווילנה. אביו, רבי מאיר הכהן (מהר"ם כ"ץ), היה תלמידו של מהר"ם מלובלין וכיהן ברבנות באמסטיבובה. על שם חיבורו העיקרי, "שפתי כהן", נקרא בפי כל "הש"ך". את תורתו למד תחילה מפי אביו, ובילדותו למד גם אצל רבי נתן נטע שפירא בעל "מגלה עמוקות". בגיל שתים עשרה עבר ללמוד בקז'ימייז' שליד קרקוב, בישיבתו של רבי יהושע בעל "מגיני שלמה". אחר כך למד בלובלין אצל רבי העשיל מקראקא ורבי נפתלי כ"ץ. בלובלין נשא לאישה את יענטא-לאה, בתו של רבי שמעון וולף, מעשירי וילנה ונכד הרמ"א, ובזכות חותנו יכול היה לשקוד על התורה. כבר בצעירותו נודע כגדול בתורה. בשנת ה'ת"ו (1646), בהיותו בן 24, נדפס בקרקוב חיבורו "שפתי כהן" על שולחן ערוך יורה דעה. החיבור נתקבל מיד כאחד מנושאי הכלים העיקריים של השולחן ערוך, והוא נדפס סביב הטקסט עד היום. בהמשך חיבר "שפתי כהן" גם על חושן משפט, ואותו הוציא לאור חתנו רבי מנחם מאניש חיות. בשנת ה'תי"א (1651) מונה לחבר בית הדין של וילנה במקומו של רבי הלל בן נפתלי הירץ. בשנת ה'תט"ו (1655), במלחמת פולין-רוסיה, כבשו הרוסים את וילנה והוא גלה ממנה. לאחר נדודים הגיע להולשוב שבמוראביה (צ'כיה), ושם התקבל לרב. כמה שנים קודם לכן, אחרי גזירות ת"ח ות"ט, חיבר את "מגילת עיפה" (אמסטרדם, ה'תי"א, 1651), קינה וזיכרון לחורבן הקהילות בפרעות. מלבד "שפתי כהן" חיבר את "נקודות הכסף", השגות על "טורי זהב" של רבי דוד הלוי; את "תקפו כהן" בדיני תפיסה; את "גבורת אנשים" על אבן העזר סימן קנד; את "פועל צדק" על מניין המצוות לפי ימות השבוע; וספר נוסף על טור יורה דעה, הנקרא "ספר הארוך". כמו כן נשארו ממנו הגהות בכתב יד על "ים של שלמה" למהרש"ל. בנו רבי משה כיהן כרבה של קרוטושין, ונכדו רבי יצחק הוציא לאור את ספרי סבו. נפטר בא' באדר א' ה'תכ"ג (1663) בהולשוב, כבן ארבעים ואחת, ונקבר בבית העלמין היהודי שם.

ספריו9

קישורים חיצוניים