
אליהו - הנביא
התשבי · הגלעדי
נביא בממלכת ישראל בימי אחאב ואחזיהו, לוחם בעבודת הבעל, שעלה בסערה השמימה ונודע כמבשר הגאולה.
קשרים
- רבותיו
- אחיה השילוני
- תלמידיו
- אלישעאלישע - מאבל מחולה
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נביא שפעל בממלכת ישראל בימי בית ראשון, בימי אחאב מלך ישראל ובנו אחזיהו. נקרא "התשבי", מתושבי גלעד. כל ימיו נלחם בעבודת הבעל שהפיצו אחאב ואיזבל. גזר בצורת על הארץ, ובשנות הבצורת שהה בנחל כרית, שם כלכלו אותו העורבים, ואחר כך בצרפת שבצידון, שם החיה את בן האלמנה. בהר הכרמל ערך את המבחן מול נביאי הבעל, ואש ירדה מן השמים על מזבחו. בהר חורב נגלה אליו ה' בקול דממה דקה וציווה אותו למשוח את אלישע בן שפט לנביא תחתיו. הוכיח את אחאב על הריגת נבות ולקיחת כרמו, וניבא את מות אחזיהו שדרש בבעל זבוב. בסופו עלה בסערה השמימה מעבר לירדן, ואדרתו נותרה לתלמידו אלישע. לפי המסורת לא טעם טעם מיתה, והוא עתיד לבשר את הגאולה ולהכריע בספקות הלכתיות.
תולדות חייו
אליהו נקרא במקרא "אליהו התשבי מתושבי גלעד", ולכן הוא מכונה גם "התשבי" ו"הגלעדי". בדברי חז"ל נחלקו הדעות בשאלת ייחוסו: יש שאמרו שהיה משבט בנימין, ויש שאמרו שהיה משבט גד. לפי מדרש אחד "פנחס זה אליהו", כלומר הוא פנחס בן אלעזר הכהן, ולפי זה היה כהן משבט לוי. מעשיו מסופרים בספר מלכים, מפרק יז בספר מלכים א' ועד פרק ב בספר מלכים ב'. אליהו פעל בממלכת ישראל בימי אחאב ואחזיהו, בתקופה שבה פשטה בממלכה עבודת הבעל בעידודה של איזבל אשת אחאב. הוא הופיע לפני אחאב והכריז על בצורת. בשנות הבצורת הסתתר בנחל כרית, שם כלכלו אותו העורבים, ואחר כך ישב בצרפת שבצידון, בבית אלמנה שכדה וצפחתה לא חסרו, ושם החיה את בנה. גולת הכותרת של פעילותו הייתה המעמד בהר הכרמל. שם קרא לעם להפסיק "לפסוח על שתי הסעיפים" וערך מבחן מול נביאי הבעל: אש ירדה מן השמים ואכלה את הקרבן שעל מזבחו, והעם קרא "ה' הוא האלקים". בעקבות זאת הורה להרוג את נביאי הבעל, ומיד ירד גשם. כשאיימה עליו איזבל ברח למדבר באר שבע ומשם הלך להר חורב. שם נגלה אליו ה' בקול דממה דקה וציווה אותו למשוח את חזאל למלך ארם, את יהוא בן נמשי למלך ישראל ואת אלישע בן שפט לנביא תחתיו. אליהו הוכיח את אחאב על הריגת נבות היזרעאלי ולקיחת כרמו, ובישר את חורבן בית אחאב. כשחלה אחזיהו ושלח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, ניבא אליהו את מותו, ואש ירדה מן השמים על שרי החמישים ששלח המלך לתפוס אותו. בסוף ימיו הלך עם אלישע מגלגל לבית אל וליריחו, חצה את הירדן ועלה בסערה השמימה, ואדרתו נותרה לאלישע, שהמשיך את דרכו. במסורת ישראל תופס אליהו מקום מיוחד. הרמב"ם מונה אותו בשלשלת מסירת התורה שבעל פה, שקיבל מאחיה השילוני ומסר לאלישע. לפי המסורת לא טעם טעם מיתה, והוא חי וקיים ומתגלה לצדיקים. על פי נבואת מלאכי "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה'" הוא עתיד לבשר את הגאולה, וחז"ל אמרו שבבואו יכריע בספקות ההלכה שנשארו בתיקו. משום כך מזכירים אותו בזמירות של מוצאי שבת, מוזגים לכבודו כוס בליל הסדר ומכינים לו כיסא בברית המילה, שכן הוא נחשב "מלאך הברית".