א

רבי איסר יהודה אונטרמן זי"ע

אחרוני זמננוליטאים

נולדיד בניסן ה'תרמ"ו, 19/04/1886 למניינם·בריסק

נפטרכד בשבט ה'תשל"ו, 26/01/1976 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה

הרב הראשי האשכנזי לישראל ורבה הראשי של תל אביב, מחבר שו"ת שבט מיהודה.

קשרים

אביו
רבי אליהו אונטרמן
אמו
שיינה אונטרמן
בני/בנות זוג
רחל לאה אונטרמן (לבית ילין)
ילדיו
ברוך אונטרמן
רבותיו
רבי שמעון שקופרבי רפאל שפירארבי זלמן סנדר כהנא שפירארבי שמחה זליג ריגר

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בי"ד בניסן ה'תרמ"ו (1886) בבריסק (בלארוס), לאביו רבי אליהו. בצעירותו למד בישיבת מלץ אצל רבי שמעון שקופ, שהיה רבו המובהק, ואחר כך בכולל של ישיבת וולוז'ין. שם הוסמך להוראה על ידי רבי רפאל שפירא. כיהן ברבנות בכמה קהילות בליטא ואחר כך בגרודנו. בשנת ה'תרפ"ג (1923) נתמנה לרבה של ליברפול (אנגליה), ובשנת ה'תש"ו (1946) לרבה הראשי האשכנזי של תל אביב. בשנים ה'תשכ"ד-ה'תשל"ב (1964-1972) כיהן כרב הראשי האשכנזי לישראל, וכן כיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול. בתל אביב ייסד יחד עם רבי יעקב משה טולידאנו בית דין מיוחד לעגונות מלחמת העולם השנייה. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "שבט מיהודה", ועליו זכה בפרס הרב קוק. נפטר בכ"ד בשבט ה'תשל"ו (1976) בירושלים ונקבר בהר הזיתים.

תולדות חייו

נולד בי"ד בניסן ה'תרמ"ו (1886) בבריסק (בלארוס), לאביו רבי אליהו ולאמו שיינה. נקרא על שם רבה של בריסק, רבי איסר יהודה מאלין, שנפטר בירושלים כעשר שנים קודם לכן. בילדותו למד אצל רבי שמחה זליג ריגר, הרב והדיין של העיר. בשנת ה'תרנ"ח (1898), כשהיה בן שתים עשרה, הצטרף לגרעין המייסד של ישיבת "עץ חיים" במלץ, שבראשה עמד רבי זלמן סנדר כהנא שפירא. לזמן קצר למד בישיבת מיר וחזר למלץ. שם נעשה מתלמידיו הבולטים של רבי שמעון שקופ, רבו המובהק, ודרך הלימוד העיונית של רבו ניכרת בכתביו. אחר כך למד בכולל של ישיבת וולוז'ין והוסמך להוראה על ידי ראש הישיבה רבי רפאל שפירא. בתקופה זו ייסד ישיבה בעיירה הסמוכה וישנבה. כיהן ברבנות בכמה קהילות בליטא, ובהן מוהילנה ומסטיבובה. לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן ברבנות לונה ואחר כך בגרודנו. היה קשור לתנועת המזרחי, ובוועידת המזרחי בפולין בשנת ה'תרפ"ב (1922) נאם נגד תוכנית אוגנדה. בשנת ה'תרפ"ג (1923) עבר לאנגליה ונתמנה לרבה של ליברפול. שם ייסד ארגון גג לקהילות היהודיות המקומיות ואת הישיבה "אקדמיה לתלמוד תורה". בימי מלחמת העולם השנייה סייע לפליטים מגרמניה שהוגדרו נתיני אויב. לאחר פטירת רבי משה אביגדור עמיאל נבחר לרבה הראשי האשכנזי של תל אביב, ועלה לארץ ישראל בשנת ה'תש"ו (1946). בתל אביב ייסד את כולל "שבט מיהודה", ויחד עם רבי יעקב משה טולידאנו ייסד בית דין מיוחד להתרת עגונות מלחמת העולם השנייה. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר למועצת הרבנות הראשית וכיהן גם כדיין בבית הדין הרבני הגדול. בשנת ה'תשכ"ד (1964) נבחר לרב הראשי האשכנזי לישראל, וכיהן בתפקיד עד ה'תשל"ב (1972). אז נבחר במקומו רבי שלמה גורן. חיבורו העיקרי הוא "שבט מיהודה", קובץ שו"ת, בירורי הלכה וחידושי תורה בארבעה כרכים, שראה אור בירושלים בשנת ה'תשט"ו (1955). על ספרו זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית. עוד חיבר קונטרס על מצוות פיקוח נפש וגדריה, ואת "הלכות גרות ודרך ביצוען" (ה'תשל"ה, 1975). בפסיקתו נודע כלמדן בדרך הליטאית, ובכמה שאלות הלכה מודרניות, כגון השתלות איברים, הורה להקל. נשא לאשה את רחל לאה לבית ילין, ונולדו להם שבעה ילדים. בנו ברוך היה מנהל אוניברסיטת בר-אילן. נפטר בכ"ד בשבט ה'תשל"ו (1976) בירושלים, בן תשעים ונקבר בהר הזיתים. רחובות בתל אביב, בירושלים, בפתח תקווה ובנתניה נקראו על שמו.

ספריו1

  • שבט מיהודה

קישורים חיצוניים