רבי אהרן אבן חיים זי"ע

תולדות חייו

רבי אהרן אבן חיים נולד בסביבות ה'שט"ו (1555) בפאס (מרוקו), למשפחה ממגורשי ספרד שהשתייכה לקהילת המגורשים בעיר. אביו, רבי אברהם, עמד בראש ישיבה, ובה למד בצעירותו. למד גם אצל חכמים אחרים בפאס, ובראשם רבי יוסף אלמושנינו (הראשון), שאותו הוא מזכיר בחיבוריו כרבו המובהק. כשגדל בתורה התמנה לדיין בבית הדין של פאס, שבראשו עמד רבי יהודה עוזיאל השני. לצדו כיהנו בבית הדין חכמים כרבי וידאל הצרפתי ורבי שמואל אבן דנאן. בתקופה זו היה מן החותמים על תקנות המגורשים, קובץ התקנות שהסדיר את חיי הקהילה הספרדית בפאס. בראשית המאה ה-17 יצא לוונציה כדי להדפיס את חיבוריו, ושהה בה שלוש שנים לפחות. בתקופת שהותו באיטליה נודע שמו בין חכמי המקום, ורבני ונציה והערים הסמוכות פנו אליו בשאלות הלכה. בשנת ה'שס"ט (1609) הדפיס בוונציה את ספרו העיקרי "קרבן אהרן", פירוש מקיף לספרא (תורת כהנים) בשני כרכים. עמו הדפיס את "מדות אהרן", ביאור לשלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן של רבי ישמעאל. באותה תקופה הדפיס גם את "לב אהרן", פירוש על ספרי יהושע ושופטים. חלק מחיבוריו נשארו בכתב יד. מאיטליה עבר למצרים והרביץ שם תורה, ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. נפטר בירושלים בחודש ניסן ה'שצ"ב (1632), כבן שבעים ושבע, ונקבר בחלקה הספרדית של בית העלמין בהר הזיתים. גדולי חכמי איטליה, ובהם רבי יהודה אריה ממודינה, רבי יוסף מטרני ורבי עזריה פיגו (בעל "גידולי תרומה"), ספדו לו וכתבו קינות על פטירתו. נכדו, רבי אהרן אבן חיים השני, היה מחכמי חברון הבולטים במאה ה-17.