ב

בעלי התוספות

ראשונים

חכמי צרפת ואשכנז במאות ה-12 וה-13, שחיברו את התוספות על התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י.

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

בעלי התוספות היו כמה מאות תלמידי חכמים, רובם מצרפת ומאשכנז ומיעוטם מאנגליה ומאיטליה, שפעלו במשך כמאתיים שנה במאות ה-12 וה-13. הראשונים שבהם היו תלמידי רש"י ובני משפחתו, ובהם חתנו רבי מאיר בן שמואל ובניו הרשב"ם ורבנו תם, שהיה לדמות המרכזית בחבורה. רבי יצחק הזקן (ר"י הזקן), בן אחותו ותלמידו של רבנו תם, נחשב למחבר התוספות הראשון. דרכם הייתה להשוות סוגיה לסוגיה בש"ס, לישב סתירות, לקבוע כללים בדרך התלמוד, ולעתים לחלוק על פירוש רש"י. חידושיהם נרשמו בבתי המדרש השונים ונקראו על שמם, ומהם נערכו התוספות שבדפוסי התלמוד, בעיקר בידי רבי אליעזר מטוך. חיברו גם פירושים על התורה ותשובות. מהר"ם מרוטנבורג, שנפטר בשנת ה'נ"ג (1293), נחשב לאחרון בעלי התוספות.

תולדות חייו

בעלי התוספות הם החכמים שחיברו את ה"תוספות" - פירושים וחידושים על כשלושים מסכתות של התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י לתלמוד. מספרם מגיע לכמה מאות, ופעילותם נמשכה כמאתיים שנה, במאות ה-12 וה-13. מרכזם היה בצרפת ובאשכנז, ומיעוטם פעלו באנגליה ובאיטליה, ובהמשך גם בבוהמיה, בווינה ובהונגריה. בתוספות שלפנינו נזכרים בשמם עשרות מהם. הראשונים שבהם היו תלמידי רש"י ובני משפחתו, שכתבו הערות וחידושים על פירושו, ומכאן השם "תוספות" - תוספת על דברי רש"י. בצרפת בלטו חתנו של רש"י רבי מאיר בן שמואל, בניו הרשב"ם ורבנו תם, וכן הריב"ם. רבנו תם נחשב לגדול חכמי צרפת בדורו ולדמות המרכזית בחבורה. בן אחותו ותלמידו, רבי יצחק בן שמואל (ר"י הזקן) מדמפייר, נחשב למחבר התוספות הראשון, ודבריו מובאים כמעט בכל התוספות שבידינו. מתלמידיו ותלמידי תלמידיו: רבי שמשון משאנץ (ר"ש משאנץ), הריצב"א, רבי שמשון מקוצי ורבי יהודה שירליאון. באשכנז עמדו בראש בעלי התוספות רבי יצחק בן אשר הלוי משפירא (הריב"א), הראב"ן, הראבי"ה ורבי יצחק בר מרדכי מרגנשבורג. שיטת לימודם התאפיינה בהשוואת סוגיות התלמוד זו לזו ולמקורות מקבילים - התלמוד הירושלמי, התוספתא, הברייתות ומדרשי ההלכה - בבירור נוסחאות, וביישוב סתירות בין המקורות, עד שהתלמוד נעשה מקשה אחת מיושרת ומקושרת. מהרש"ל תיאר את פעולתם כמי שעשו את התלמוד "ככדור" וגלגלו אותו ממקום למקום. בניגוד לספרות הגאונים, שעסקה בעיקר בפסיקת הלכה, עיקר עניינם היה בביאור דברי התלמוד, ולעתים חלקו על פירוש רש"י. חידושיהם נולדו מן הדיונים בבתי המדרש: התלמידים רשמו את הנאמר והעבירו את החידושים מישיבה לישיבה, וכך נוצרו קובצי תוספות רבים שנקראו על שם בתי המדרש שמהם יצאו, כגון תוספות שאנץ ותוספות אבן העוזר. התוספות שבדפוסי התלמוד נערכו ברובם בידי רבי אליעזר מטוך, ובין העורכים הנוספים נמנים הסמ"ק, רבנו פרץ מקורביל והרא"ש. מלבד התוספות על התלמוד חיברו בעלי התוספות פירושים על התורה, כגון "דעת זקנים", וקובץ תשובות שבו כ-135 תשובות של 39 מחכמיהם. בשנים 1209-1211 עלו לארץ ישראל כשלוש מאות חכמים, ובהם רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל, והתיישבו בעכו, שם הקימו בית מדרש ברוח שיטתם. מהר"ם מרוטנבורג, שנפטר בשנת ה'נ"ג (1293), נחשב לאחרון בעלי התוספות, ובתלמידיו - ובראשם הרא"ש - עברה מסורתם לדורות הבאים.

ספריו3

קישורים חיצוניים