
קשרים
- אביו
- דוד זי"ע - המלך
- אמו
- מעכה
- ילדיו
- תמר - בת אבשלום
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בחברון בתחילת מלכות דוד ביהודה, בנו השלישי של דוד המלך ומעכה בת תלמי מלך גשור. תואר כאיש יפה תואר במיוחד, חכם וערמומי, ונודע בשערו הרב. לאחר שאחיו למחצה אמנון עינה את אחותו תמר, המתין שנתיים והרגו בחג הגז בבעל חצור, וברח לגשור לבית סבו, שם שהה שלוש שנים, עד ששב לירושלים בהשתדלות יואב. כעבור כמה שנים גנב את לב העם, מרד באביו, הומלך בחברון בסיוע אחיתופל ותפס את השלטון בירושלים לזמן קצר. בעצת חושי הארכי השהה את המרדף אחר דוד, ובקרב המכריע ביער אפרים הובס צבא המורדים. בבריחתו נאחז שערו בענפי אלה, והוצא להורג בידי יואב ונעריו; גופתו הושלכה לבור ביער וכוסתה בגל אבנים. חז"ל דרשו שנתלה בשערו משום שנתגאה בו.
תולדות חייו
אבשלום היה בנו השלישי של דוד המלך, ואמו מעכה בת תלמי מלך גשור, ממלכה קטנה בצפון עבר הירדן. נולד בחברון בשנים שבהן מלך דוד על יהודה בלבד. בין אחיו למחצה היו אמנון, בכור דוד, וכלאב. לפי ספר שמואל נולדו לו שלושה בנים ובת אחת בשם תמר, אך במקום אחר נאמר שלא היה לו בן, וחז"ל יישבו שלא היה לו בן ראוי למלוכה. המקרא מתאר אותו כיפה תואר שאין בו מום, ומרבה בשער ראשו. לאחר שאמנון עינה את תמר אחותו, שמר אבשלום את שנאתו בלבו שנתיים, ובחג גז הצאן בבעל חצור ציווה על נעריו להמית את אמנון. אחר כך ברח לגשור, לבית סבו תלמי, ושהה שם שלוש שנים. יואב בן צרויה השתדל להשיבו לירושלים, אך דוד סירב לראותו זמן מה, ורק לאחר מכן התפייס עמו. בשובו החל אבשלום לרכוש את לב העם: ישב בשער העיר, קיבל את הבאים למשפט והבטיח להם צדק. בהמשך הומלך בחברון, ובעצת אחיתופל הגילוני, יועצו של דוד שעבר לצדו, נכנס לירושלים ודוד נמלט מן העיר. בירושלים בא אבשלום על פילגשי אביו לעיני כל ישראל, וכך נתקיים העונש שאמר נתן הנביא לדוד. אחיתופל יעץ לרדוף מיד אחר דוד, אך חושי הארכי, שנשאר נאמן לדוד, שכנע את אבשלום לאסוף צבא גדול ולהמתין, ובכך ניתן לדוד זמן להתארגן. בקרב המכריע ביער אפרים הובס צבא אבשלום ונפלו ממנו רבים. אבשלום נמלט רכוב על פרד, וראשו נאחז בענפי אלה גדולה עד שנשאר תלוי בין השמים ובין הארץ. יואב, בניגוד לציווי דוד לנהוג בו ברחמים, תקע בלבו שלושה שבטים, ועשרה נערים השלימו את הריגתו. גופתו הושלכה לפחת גדול ביער וכוסתה בגל אבנים. דוד התאבל עליו בקינה הידועה "בני אבשלום בני בני אבשלום". בחייו הציב אבשלום לעצמו מצבה בעמק המלך, שנקראה "יד אבשלום". חז"ל דרשו את עונשו מידה כנגד מידה: הוא נתגאה בשערו ולכן נתלה בשערו; ומשום שגנב שלוש גניבות - לב אביו, לב בית הדין ולב ישראל - נתקעו בו שלושה שבטים. עוד דרשו שהוא דוגמה למי שאינו מניח בן ליורשו.