י

הרב יצחק יוסף

אחרוני זמננו

נולדיח בטבת ה'תשי"ב, 16/01/1952 למניינם·ירושלים

הראשון לציון והרב הראשי הספרדי לישראל, ראש ישיבת חזון עובדיה ומחבר סדרת ילקוט יוסף.

קשרים

אמו
מרגלית יוסף
בני/בנות זוג
רות יוסף, בת רבי רחמים עטיה
רבותיו
רבי עובדיה יוסףרבי בצלאל ז'ולטי

מקומות בהם פעל

  • ירושליםראש ישיבת חזון עובדיה (1992–2013)
  • ירושליםהראשון לציון והרב הראשי לישראל (2013–2024)

תמצית ביוגרפית

נולד בירושלים בשנת ה'תשי"ב (1952), בנו של רבי עובדיה יוסף ושל מרגלית. למד בישיבת פורת יוסף, בישיבת הנגב בנתיבות ובישיבת חברון, שבה התקרב לרבי בצלאל ז'ולטי. בשנת ה'תש"ם (1980) הוסמך לרבנות. בשנת ה'תשנ"ב (1992) ייסד, לפי הוראת אביו, את ישיבת חזון עובדיה בירושלים ועמד בראשה. בשנת ה'תשע"ג (2013) נבחר לראשון לציון ולרב הראשי הספרדי לישראל, ובתוקף תפקידו כיהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול, עד שנת ה'תשפ"ד (2024). חיבורו העיקרי הוא סדרת ילקוט יוסף, ספרי הלכה על סדר השולחן ערוך לפי פסקי אביו, בעשרות כרכים. חיבר גם את שו"ת הראשון לציון, את "עין יצחק" על כללי הפסיקה ואת "שולחן המערכת". בשנת ה'תשפ"ד (2024) קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית.

תולדות חייו

רבי יצחק יוסף נולד בירושלים בי"ח בטבת ה'תשי"ב (1952). הוא בנו של רבי עובדיה יוסף, הראשון לציון ומחבר שו"ת יביע אומר, ושל מרגלית יוסף. נשא לאשה את רות, בתו של רבי רחמים עטיה, ונולדו להם חמישה ילדים, ובהם הרב עובדיה יוסף והרב רחמים יוסף. בילדותו למד בתלמוד התורה "יבנה" של החינוך העצמאי. בגיל שתים עשרה החל ללמוד בישיבה הקטנה של פורת יוסף בשכונת קטמון בירושלים. אחר כך למד בישיבת הנגב בנתיבות ובישיבת חברון בירושלים, ושם התקרב לרבי בצלאל ז'ולטי. עיקר תורתו קיבל מאביו. בשנת ה'תש"ם (1980) הוסמך לרבנות יחד עם בוגרי המחזור הראשון של כולל חזון עובדיה. את ההסמכה נתנו לו הרבנים הראשיים רבי עובדיה יוסף ורבי שלמה גורן, והרב הראשי לירושלים רבי שלום משאש. בשנת 1983 קיבל תעודת כושר לכהן כרב עיר. בשנת ה'תשנ"ב (1992) פתח, לפי הוראת אביו, את ישיבת חזון עובדיה בירושלים, ועמד בראשה עד שנבחר לרבנות הראשית. בתמוז ה'תשע"ג (2013) נבחר לראשון לציון ולרב הראשי הספרדי לישראל, ובתוקף תפקידו כיהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול. כיהן בתפקיד עד שנת ה'תשפ"ד (2024). משנת 2016 שימש גם נשיא ישיבת פורת יוסף. בהמשך היה חבר מועצת חכמי התורה. חיבורו המרכזי הוא סדרת "ילקוט יוסף", ספרי הלכה על סדר השולחן ערוך. בתחילתה הייתה הסדרה קובץ של פסקי אביו, והיא גדלה לכארבעים כרכים ונפוצה מאוד בקהילות עדות המזרח. בדרכו בפסיקה הלך בעקבות שיטת אביו. שיטה זו מבוססת על פסקי מרן השולחן ערוך, ונוטה להקל במקום שיש לכך מקום. נוסף על כך חיבר את שו"ת "הראשון לציון". חיבר גם את "עין יצחק", שלושה כרכים בכללי הפסיקה, ואת "שולחן המערכת", תשובות ומאמרים בהלכה בדומה לספר "שדי חמד". עוד מספריו: "שארית יוסף", השלמות לסדרת ילקוט יוסף, ו"אוצר דינים לאשה ולבת". בשנת ה'תשפ"ד (2024) קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית על סדרת ילקוט יוסף.

ספריו6

קישורים חיצוניים