י

רבי ישכר שלמה טייכטל זי"ע

אחרונים

נולדכד בשבט ה'תרמ"ה, 09/02/1885 למניינם·נאג'האלאס

נפטריג בשבט ה'תש"ה, 27/01/1945 למניינם

רב ודיין בפישטיאן וראש ישיבת מוריה, מחבר שו"ת משנה שכיר והספר אם הבנים שמחה.

קשרים

אביו
רבי יצחק
אמו
גיטל בת רבי דוד זאב פרוור מצאנז
בני/בנות זוג
פראדל בת רבי יעקב יוסף גינזנחמה בת רבי דוד פרידמן
ילדיו
שמעון טייכטלמאיר טייכטלשלום טייכטלדוד טייכטלחיים מנחם טייכטלפרומט ברנדסדורפרהינדל קלויזנרברכה ברייערגיטל הלברשטאם
רבותיו
רבי יצחק טייכטלרבי שלום וידררבי שלום דוד אונגררבי משה גרינוולד

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בכ"ד בשבט ה'תרמ"ה (1885) בנאג'האלאס (הונגריה). אביו, רבי יצחק, היה מחסידי צאנז. למד אצל אביו, בקלויז של חסידי צאנז בטרנוב ובישיבת פרשבורג. בין רבותיו היו רבי שלום וידר, רבה של נירעדיהאזא, רבי שלום דוד אונגר, רבה של זבהין, ורבי משה גרינוולד בעל "ערוגת הבושם", רבה של חוסט. תחילה כיהן ברבנות בבסרמין לצד חותנו, רבי יעקב יוסף גינז. משנת ה'תרפ"א (1921) שימש דיין ומורה הוראה בפישטיאן שבסלובקיה, ושם הקים את ישיבת מוריה ועמד בראשה. בסוף ה'תש"ב (1942) נמלט לבודפשט, ושם כתב את ספרו "אם הבנים שמחה", שבו שינה את עמדתו בשאלת יישוב ארץ ישראל. חיבר גם את שו"ת "משנה שכיר" ואת ספר הדרשות "טוב יגאל". נרצח בשואה בי"ג בשבט ה'תש"ה (1945).

תולדות חייו

רבי ישכר שלמה טייכטל נולד בכ"ד בשבט ה'תרמ"ה (1885) בנאג'האלאס שבצפון-מזרח הונגריה. אביו, רבי יצחק, היה מחסידי צאנז. אמו גיטל הייתה בתו של רבי דוד זאב פרוור מצאנז. תחילה למד אצל אביו, ואחר כך בקלויז של חסידי צאנז בטרנוב ובישיבת פרשבורג. בין רבותיו נמנו רבי שלום וידר, רבה של נירעדיהאזא, רבי שלום דוד אונגר, רבה של זבהין, ורבי משה גרינוולד בעל "ערוגת הבושם", רבה של חוסט. אשתו הראשונה הייתה פראדל, בתו של רבי יעקב יוסף גינז, רבה של בסרמין ובעל "הרי בשמים". בשנותיו הראשונות ברבנות כיהן בבסרמין לצד חותנו. אשתו נפטרה בשנת ה'תרע"ח (1917). בשנת ה'תרע"ט נשא את נחמה, בתו של רבי דוד פרידמן, אב"ד צהלים ובעל "שלמי דוד". בשנת ה'תרפ"א (1921) נתמנה לדיין ומורה הוראה בקהילת פישטיאן שבמחוז נייטרה במערב סלובקיה. שם הקים את ישיבת מוריה ועמד בראשה עד שהקהילה נחרבה בשואה. בשנת ה'תרפ"ד (1924) יצא לאור החלק הראשון של ספר השו"ת שלו, "משנה שכיר". בשנת ה'תרפ"ו (1926) יצא לאור ספר הדרשות שלו, "טוב יגאל". החלק השני של השו"ת יצא סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בתקופת השואה הסתתר תחילה בסלובקיה, ובסוף שנת ה'תש"ב (1942) נמלט לבודפשט. שם, בתנאי מחסור ובהסתר, כתב את ספרו "אם הבנים שמחה", שיצא לאור בבודפשט בזמן המלחמה. בספר חזר בו מהתנגדותו הקודמת ליישוב ארץ ישראל. הוא עסק בו בחשבון נפש על הגלות ועל חובת העלייה לארץ ובנייתה. הספר נעשה לספר יסוד בציונות הדתית. בשנות המלחמה כתב גם יומן והגות על אירועי התקופה. כתבים אלה יצאו לאור לאחר מותו בשני כרכים בשם "אמונה צרופה בכור השואה". צאצאיו הוציאו לאור כרכים נוספים של "משנה שכיר", וכן את "משנה שכיר" על התורה ועל המועדים. בסוף המלחמה נתפס ונשלח למחנות. הוא נרצח בי"ג בשבט ה'תש"ה (1945). לפי עדות אחת הוכה למוות ברכבת בידי שומר אוקראיני, לאחר שהגן על יהודי שביקש מים. לפי עדויות אחרות נרצח באושוויץ עצמה. מבין ילדיו, בנו שלום נפטר בצעירותו והיה מחבר הספר "דובר שלום". בנו חיים מנחם הוציא לאור את כתבי אביו, ובנו שמעון הדפיס מחדש את "אם הבנים שמחה".

ספריו4

קישורים חיצוניים