רבי אברהם בכר שמואל מיוחס זי"ע

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תע"ח (1718) בירושלים, לאביו רבי שמואל ממשפחת מיוחס ולאמו רחל. משפחת מיוחס הגיעה לארץ ישראל בתקופת גירוש ספרד, והייתה ממשפחות החכמים הוותיקות בירושלים. מצד אמו היה נכדו של רבי ישראל יעקב חגיז ונינו של רבי משה גלאנטי. אחיו היה רבי רפאל מיוחס, לימים הראשון לציון. אביו נפטר כשהיה כבן שנתיים, והוא גדל בבית סבו, רבי משה מיוחס, פרנס הקהילה בירושלים, ובבית דודו, רבי משה בכר מיוחס. למד בישיבת בית יעקב (פרירה) בירושלים, ובין רבותיו היו רבי ישראל מאיר מזרחי בעל "פרי הארץ" ורבי יצחק הכהן רפאפורט, שחיבבו. בצעירותו נשא את ג'מילה, בתו היחידה של רבי טוביה הכהן בעל "מעשה טוביה". נולדו להם הבנים רבי יצחק שמואל, רבי יוסף יעקב ורבי בנימין משה. עסק בהלכה, בתלמוד ובקבלה, וכיהן כדיין בבית דינו של אחיו, רבי רפאל מיוחס. כל ימיו חי בעוני רב ועבר ייסורים קשים, ובגיל ארבעים לערך התעוור. היה רבו המובהק של רבי יום טוב אלגאזי, ולפי המכלול גם החיד"א היה מתלמידיו. חיבורו העיקרי הוא "שדה הארץ", הכולל דרושים על התורה וחידושים על הש"ס, על הרמב"ם ועל הטור. בתחום הקבלה חיבר את "דגלי אהבה" (שלושה חלקים), פירוש על ספר עץ חיים. במכלול נזכרים גם החיבורים "המאור הקטן" ו"שיח השדה". נפטר בכ"ט בכסליו ה'תקכ"ח (1767), כבן ארבעים ותשע, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים. על מצבתו נחקק שהיה חכם גדול ובעל "שדה הארץ".