
רבי דוד רפפורט זי"ע
נולדה'תר"נ, 1889 למניינם·מינסק
נפטרב בתשרי התש"ב, 23/09/1941 למניינם·פטרוזבודסק
ר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ, מחבר "צמח דוד" ו"מקדש דוד" על הש"ס; נפטר במחנה עבודה סובייטי.
קשרים
- אביו
- רבי עקיבא רפפורט
- אמו
- שרה חיה שארלאט
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תר"ן (1889 או 1890) במינסק, לאביו רבי עקיבא רפפורט, נכד רבי עקיבא איגר, ולאמו שרה חיה שארלאט. למד בישיבת סלבודקה, ובגיל 25 לערך הצטרף לישיבת פוניבז'. לאחר מלחמת העולם הראשונה הזמין אותו רבי נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה) ללמוד בכולל של סלבודקה, ושם עסק בסדרי קדשים, טהרות וזרעים. בשנת ה'תרפ"ח (1928) מונה לר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ, שבראשה עמד רבי אלחנן וסרמן. חיבר את "צמח דוד" ואת "מקדש דוד" על הש"ס, ספר שנלמד הרבה בישיבות. בתחילת מלחמת העולם השנייה גלה עם הישיבה לליטא. השלטונות הסובייטיים אסרו אותו ושלחו אותו למחנה עבודה ליד פטרוזבודסק. שם נפטר בב' בתשרי ה'תש"ב (1941), ונקבר בשדה נטוש סמוך למחנה.
תולדות חייו
רבי דוד הכהן רפפורט נולד במינסק בשנת ה'תר"ן (1889 או 1890; יש מקורות שמציינים את ה'תרנ"א). אביו, רבי עקיבא רפפורט, היה נכדו של רבי עקיבא איגר וצאצא בן אחר בן של רבי חיים הכהן רפפורט מלבוב, מחכמי הקלויז שבברודי. אמו, שרה חיה שארלאט, יוחסה למשפחת הגאון מווילנה. כבר בגיל 13 נודע כעילוי, ונוסף על התורה רכש ידיעות במתמטיקה ובכמה שפות. זמן קצר לפני מלחמת העולם הראשונה גורשו הוריו, שהיו נתינים אוסטריים, מרוסיה ועברו לדנציג, ושם שימש אביו מורה בקהילה היהודית. למד בישיבת כנסת ישראל בסלבודקה, ובגיל 25 לערך הצטרף לישיבת פוניבז'. הוא הביא עמו את כתב היד של חיבורו "צמח דוד". כעבור שנתיים, לאחר המלחמה, הזמין אותו רבי נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקה) להצטרף לכולל שנוסד בסלבודקה. רבי דוד התנה את הצטרפותו בהדפסת חיבורו, והסבא הבטיח לו זאת, אך בשל מצבו הכספי של הכולל לא יכול לקיים את ההבטחה מיד. "צמח דוד" יצא לאור בשנת ה'תרפ"ה (1925). בשלוש שנותיו הראשונות בכולל עסק בסדרי קדשים, טהרות וזרעים, וכתב את החלק הראשון של "מקדש דוד". בשנת ה'תרפ"ח (1928) מונה לר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ, שבראשה עמד רבי אלחנן וסרמן. בתחילה סירב למסור שיעורים, אך לימים חילקו השניים ביניהם את מסירת השיעורים בישיבה. בשנת ה'תרצ"א (1931) נשא לאשה את הרבנית פרומה. חיבורו העיקרי, "מקדש דוד" על הש"ס, נעשה לספר נפוץ בעולם הישיבות. החלק השני, על קדשים, נדפס בבילגוריי בשנת ה'תרצ"ב (1932), והחלקים השלישי והרביעי, על טהרות וזרעים, נדפסו בשנת ה'תרצ"ה (1935). החלק החמישי, על מסכת סנהדרין, היה מוכן לדפוס, אך אבד עם שאר כתביו. שיעוריו נדפסו בספר "שיעורי מקדש דוד". כשפלשו הגרמנים לפולין בשנת ה'ת"ש (1939) גלה עם הישיבה לווילנה ומשם לטרוק הסמוכה. לאחר שהשתלטו הסובייטים על ליטא עברה הישיבה לסמלישוק, ושם המשיך ללמד. כשעבר רבי אלחנן וסרמן לקובנה, נשאר רבי דוד לעמוד בראש הישיבה. בי"ט בסיון, בשבת פרשת בהעלותך, אסרו אותו הסובייטים בישיבה בעילה של הדרכון הזר שהיה בידו, והגלו אותו למחנה עבודה ליד פטרוזבודסק שבקרליה. תלמידיו טמנו באדמה תיבה עם חידושי תורתו, אך לאחר המלחמה לא נמצאה. במחנה הועסק תחילה בכריתת עצים ולאחר מכן בעבודות קלות יותר. הוא נמנע מלאכול מאכלות אסורים והתקיים על מים ולחם יבש. לחבריו שהפצירו בו לאכול כדי להציל את חייו השיב: "לאחרים יודע אני להתיר, אבל על עצמי עלי להחמיר". נפטר בב' בתשרי ה'תש"ב (1941), ביום השני של ראש השנה, כבן 52. לפני פטירתו ביקש לשמוע תקיעת שופר, וקרא לשני יהודים שיעידו על מותו כדי שאשתו לא תישאר עגונה. נקבר בצום גדליה בשדה נטוש, באותו מקום שבו נקבר גם רבי רוזובסקי מווילנה. לא הותיר ילדים.
ספריו3
- מקדש דוד
- צמח דוד
- שיעורי מקדש דוד