
קשרים
- אביו
- רבי יוסף הדיין
- תלמידיו
- רבי אריה לייב שפירארבי בער קפולעררבי אריה לייב רבינוביץ
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקכ"ז (1767) בסמורגון (בלארוס), לאביו רבי יוסף הדיין, שעל שמו כינה את עצמו לימים "בן פורת". מגיל צעיר נודע כעילוי. בגיל 17 השתקע באיליה שבפלך וילנה, ועל שמה נקרא. התקרב לגר"א והיה נוסע אליו כמה שבועות בכל שנה. ממנו קיבל את דרך הלימוד לפי הפשט ואת ההסתייגות מן הפלפול. במשך כמה חודשים שהה גם אצל רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) כדי להכיר את החסידות, אך לא נעשה חסיד. שימש מחנך לבני רבי אריה לייב קצנלנבוגן בבריסק, ומשנת ה'תקפ"ז (1827) כיהן כרב בסמורגון כשנה וחצי. חיבר את "פשר דבר", ניסיון לפשר בין החסידים והמתנגדים, ואת "בינת מקרא", "אלפי מנשה", "שקל הקודש" ו"סמא דחיי". חיבר גם ספרי לימוד במכניקה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, והמציא כלי חקלאות. נפטר בד' באב ה'תקצ"א (1831) באיליה, במגפת הכולרה.
תולדות חייו
רבי מנשה נולד בשנת ה'תקכ"ז (1767) בעיירה סמורגון שבפלך וילנה, היום בבלארוס. אביו, רבי יוסף הדיין, לימד אותו בעצמו. לימים קרא לעצמו "בן פורת" על שם אביו, לפי הכתוב "בן פורת יוסף". כבר בילדותו נודע כעילוי. בגיל 17 השתקע בעיירה איליה שבפלך וילנה, ושם דבק בו כינויו. יהודי מעיירה סמוכה, רבי יוסף מזל, השאיל לו ספרים במדעים, בפילוסופיה ובדקדוק, וכך רכש ידיעות רחבות גם מחוץ לתחומי התלמוד. במשך שנים נסע בכל שנה לווילנה ושהה כמה שבועות אצל הגר"א. ממנו קיבל את הדרך לפרש את הסוגיות לפי פשוטן ואת ההסתייגות מן הפלפול. כדי לעמוד על טיבה של תנועת החסידות שהה כמה חודשים אצל רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא), אך לא נעשה חסיד. חפץ ללמוד בברלין, אך השלטונות לא נתנו לו דרכון. שימש מחנך לבני רבי אריה לייב קצנלנבוגן בבריסק. משרה זו אבדה לו מפני שלימד פירושים שחרגו מדרכי המפרשים המקובלים. בשנת ה'תקפ"ז (1827) התמנה לרב עירו סמורגון. כעבור כשנה וחצי עזב את המשרה, לאחר שדרשו ממנו שלא ידבר נגד גזירת הקנטוניסטים. בתקופה זו לימד גם תלמידים, ובהם רבי אריה לייב שפירא, לימים רבה של קובנה, רבי בער קפולער, רבה של קופיל, ורבי אריה לייב רבינוביץ ממינסק. נודע בדעותיו העצמאיות, בביקורתו על דרכי ההנהגה הרבנית ובקריאתו לתיקון חיי הציבור. בחיבורו "פשר דבר" (ה'תקס"ז, 1807) ניסה לפשר בין החסידים והמתנגדים. ב"בינת מקרא" (ה'תקע"ח, 1818) עסק בטעמי המקרא ובפירוש הכתובים. "אלפי מנשה" (ה'תקפ"ב, 1822) כולל עיונים כלליים בתיקון החברה לצד חידושים בתלמוד, בהלכה ובאגדה, וחלקו השני נדפס רק בשנת ה'תרס"ה (1905). את "שקל הקודש" (ה'תקפ"ג, 1823) הוציא בעילום שם, ובו הסביר מדוע הוא "פורש מן הציבור בכמה דברים". "סמא דחיי" נועד ללימוד העניים ופשוטי העם, נכתב בעברית וביידיש עמוד מול עמוד ונדפס בגיליונות נפרדים כדי להוזיל את מחירו, אך יצאו ממנו רק שני הגיליונות הראשונים. חיבר גם ספרי לימוד במכניקה, במתמטיקה ובאסטרונומיה, חלקם ביידיש, והמציא כלי חקלאות, ובהם מחרשה ומכונה לטחינת טבק. רבי ישראל ליפשיץ, בעל "תפארת ישראל" על המשנה, הביא כמה מפירושיו. נפטר בד' באב ה'תקצ"א (1831) באיליה, בגיל 64 לערך, מקורבנותיה הראשונים של מגפת הכולרה שפשטה באותה שנה.
ספריו5
- אלפי מנשה
- בינת מקרא
- סמא דחיי
- פשר דבר
- שקל הקודש