
רבי חיים נתן דמביצר זי"ע - מהרח"ן
נולדיז בתמוז ה'תק"פ, 29/06/1820 למניינם·קרקוב
נפטרא בכסליו ה'תרנ"ג, 20/11/1892 למניינם·קרקוב
נטמןבית העלמין החדש, קרקוב· מיקום הקבר במפה
ראב"ד קרקוב, היסטוריוגרף של רבני פולין וגליציה, מחבר "כלילת יופי" ושו"ת "תורת חן".
קשרים
- אביו
- רבי יקותיאל זלמן דמביצר
- אמו
- מיכלה
- בני/בנות זוג
- בתו של הגביר משה דייטשר
- רבותיו
- רבי שלמה קלוגררבי דוב בעריש מייזלישרבי צבי הירש חיות
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בי"ז בתמוז ה'תק"פ (1820) בקרקוב (פולין), לאביו רבי יקותיאל זלמן דמביצר ולאמו מיכלה. אביו נפטר בילדותו, ואמו גידלה את ילדיה לתורה. עוד לפני גיל עשרים וחמש הוסמך להוראה בידי רבי שלמה קלוגר, רבי דוב בעריש מייזליש ורבי צבי הירש חיות. בשנת ה'תר"ט (1849) נתמנה לדיין בבית הדין בקרקוב, ובשנת ה'תרט"ז (1856) לראב"ד בית הדין. היה מעורב בפולמוס הגדול בעניין מצות מכונה, ובשנת ה'תרי"ט (1859) הדפיס את הקונטרס "מודעא לבית ישראל", שבו הובאו דעות הרבנים האוסרים ובראשם רבי שלמה קלוגר. נודע כהיסטוריוגרף של רבני פולין וגליציה, ובחיבורו "כלילת יופי" תיאר את תולדות רבני לבוב. מלבד זאת חיבר את שו"ת "תורת חן", את "מגיני ארץ ישראל" ואת "מכתבי בקורת" על ענייני ועד ארבע ארצות, וכן קונטרסי פולמוס בהלכה, בענייני ציבור ובהיסטוריה יהודית. נפטר בא' בכסליו ה'תרנ"ג (1892) בקרקוב, ונקבר בבית העלמין החדש בעיר.
תולדות חייו
נולד בי"ז בתמוז ה'תק"פ (1820) בקרקוב, לאביו רבי יקותיאל זלמן דמביצר, סוחר תלמיד חכם שמשפחתו התייחסה לרמ"א, ולאמו מיכלה בת רבי משה סופרא. אביו נפטר בשנת ה'תקצ"ג (1833), עוד לפני שהגיע לגיל מצוות. אמו גידלה לבדה שבעה ילדים, והעדיפה לחיות בצמצום כדי שבניה יוכלו לעסוק בתורה. אחיו הבכור, רבי משה יעקב דמביצר, כיהן אף הוא כראב"ד בקרקוב, ואחיו רבי יואל דמביצר היה גם הוא תלמיד חכם. בשנת ה'תרי"א (1851) נשא לאישה את בתו של הגביר משה דייטשר. עוד לפני גיל עשרים וחמש הוסמך להוראה בידי רבי שלמה קלוגר, רבי דוב בעריש מייזליש ורבי צבי הירש חיות, ועמם ניהל חליפת מכתבים בדברי תורה. כבר בצעירותו נמשך לחקר תולדות ישראל וחכמיו, ולפי המסופר התעורר לכך בעקבות ספר "צמח דוד" לרבי דוד גנז. בשנת ה'תר"ט (1849) מינה אותו רבי דוב בעריש מייזליש, רבה של קרקוב, לדיין ומורה צדק בבית הדין שבעיר, ובשנת ה'תרט"ז (1856) נתמנה לראב"ד. במחלוקת שהתנהלה בקרקוב בין רבי מייזליש לרבי שאול לנדא צידד ברבי לנדא. בפולמוס הגדול בעניין מצות מכונה פרסם בשנת ה'תרי"ט (1859) את הקונטרס "מודעא לבית ישראל", שבו קיבץ את דעות הרבנים האוסרים, ובראשם רבי שלמה קלוגר. פעל גם לטובת עניי ארץ ישראל, ובקונטרס "מגיני ארץ ישראל" (ה'תרי"ב, 1852) קיבץ מכתבי רבנים נגד העברת כספי צדקה של ארץ ישראל לצרכים אחרים. עיקר פרסומו היה בזכות מחקריו בתולדות רבני פולין וגליציה. בחיבורו "כלילת יופי" תיאר את תולדות רבני לבוב. חלקו הראשון יצא לאור בשנת ה'תרמ"ח (1888), והשני ראה אור לאחר פטירתו. ב"מכתבי בקורת" (ה'תרנ"ב, 1892) עסק בענייני ועד ארבע ארצות. כתב גם תולדות של בעל הט"ז, של בעל המגן אברהם ושל רבי יעקב גרשוני בעל "עבודת הגרשוני", וחלקם נשארו בכתב יד. בשנת ה'תרמ"ב (1882) הוציא לאור את "לוית חן", הערות על ספר הראבי"ה, ובראשן מבוא על בעלי התוספות. חיבר גם את "דברי חן", שנדפס כנספח לספר "עבודת עבודה" של רבי שלמה קלוגר. שאלות ותשובות שלו נדפסו לאחר פטירתו בספר "תורת חן" (ה'תרנ"ו, 1896). מחקריו זכו להערכה גם בקרב חוקרי תולדות ישראל בדורו. נפטר לאחר מחלה קצרה בא' בכסליו ה'תרנ"ג (1892) בקרקוב, ונקבר בבית העלמין החדש בעיר. נולדו לו שש בנות ושני בנים, שנפטרו בצעירותם.
ספריו7
- דברי חן
- כלילת יופי
- לוית חן
- מגיני ארץ ישראל
- מודעא לבית ישראל
- מכתבי בקורת
- שו"ת תורת חן