ד

רבי דוד פִּיפָאנוֹ זי"ע - הרד"ף

אחרונים

נולדטו באדר ב ה'תרי"א, 19/03/1851 למניינם·סלוניקי

נפטרח בכסליו ה'תרפ"ה, 05/12/1924 למניינם·סופיה

נטמןסופיה

אב"ד סופיה וממלא מקום הרב הראשי של בולגריה, מחבר חושן האפוד ואבני האפוד.

קשרים

אביו
רבי אברהם
אמו
בּוּאֶנָה
בני/בנות זוג
סוניה
ילדיו
אלברט (אברהם) פיפאנומאיר פיפאנודונה-סלמונה
רבותיו
רבי יהודה קובו

מקומות בהם פעל

  • סלוניקירב וחזן בקהל מאיור (1877–1899)
  • סופיהאב"ד העיר וממלא מקום הרב הראשי (1899–1924)

תמצית ביוגרפית

נולד בט"ו באדר ה'תרי"א (1851) בסלוניקי (יוון), לאביו רבי אברהם פיפאנו. למד אצל חכמי העיר, ובעיקר אצל רבי יהודה קובו בעל "יהודה יעלה". כבר בנעוריו כתב חידושים ופסקים, והגיה וההדיר חיבורים של חכמי סלוניקי. בשנת ה'תרל"ז (1877) התמנה לרב ולחזן בקהל מאיור בסלוניקי, ופעל בה גם בייסוד חברות צדקה ועזרה הדדית. בשנת ה'תרנ"ט (1899) עבר לסופיה (בולגריה) והתמנה לאב"ד העיר. בשנת ה'תרפ"א (1921) מונה לממלא מקום הרב הראשי של בולגריה, ושימש בתפקיד בפועל עד פטירתו. חיבוריו נקראים על שם ראשי התיבות "אפ"ד", ובהם שו"ת חושן האפוד, אבני האפוד, נושא האפוד, חגור האפוד ומעיל האפוד על ספר החינוך. נפטר בח' בכסליו ה'תרפ"ה (1924) בסופיה ונקבר בה.

תולדות חייו

נולד בט"ו באדר ה'תרי"א (1851) בסלוניקי, למשפחת חכמים ספרדית ותיקה בעיר. אביו, רבי אברהם בן רבי אהרן פיפאנו, היה מרבני סלוניקי ובסוף ימיו עלה לירושלים ונפטר בה בשנת ה'תרמ"ח (1888). סבו מצד אמו החורגת היה הדרשן רבי שאול מולכו. בסלוניקי כינוהו "הרד"ף", ובחיבוריו כינה את עצמו "אפ"ד", ראשי תיבות אברהם פיפאנו דוד, ומכאן שמות ספריו. למד אצל חכמי סלוניקי, ובעיקר אצל רבי יהודה קובו בעל "יהודה יעלה". כבר בנעוריו כתב חידושי תורה וקיצורי ספרים, ורשם פסקים ששמע מרבותיו ומחכמים אחרים. עוד בצעירותו עסק בהגהת ספריהם של חכמי העיר ובהבאתם לדפוס, ובהם "עבודת השם" לרבי שמואל מטאלון, "יהודה יעלה" לרבו, "עין משפט" לרבי אברהם הלוי, וחלקים משו"ת הרשב"א. בשנת ה'תרל"ז (1877) התמנה לרב ולחזן בקהל מאיור בסלוניקי, ושימש בתפקיד עד שעזב את העיר. הוא פעל רבות בצרכי ציבור: בשנת ה'תרל"ד (1874) יזם את חברת "צדקה וחסד" לעזרה הדדית, שפעלה עשרות שנים, ולאחר השריפה הגדולה בסלוניקי בשנת ה'ת"ר (1890) סייע בבניית בתים לנפגעים. בשנת ה'תרנ"ט (1899) עבר לסופיה, בירת בולגריה, ונתמנה לאב"ד העיר. לאחר שהתפטר הרב הראשי רבי מרדכי ערנפרייז בשנת ה'תרע"ד (1914) נותרה המשרה פנויה, ובשנת ה'תרפ"א (1921) מונה רבי דוד לממלא מקום הרב הראשי של בולגריה, ושימש בתפקיד בפועל עד פטירתו. בט"ו בכסליו ה'תרס"ה (1904) פרצה שריפה בביתו, ורוב כתביו אבדו בה. רק חלק קטן מהם הצליח לשחזר ולהדפיס. עיקר חיבוריו בהלכה: שו"ת חושן האפוד על חושן משפט; אבני האפוד, חידושים ותשובות על אבן העזר, בשני כרכים, ועמו "מילואים לאפוד" ו"נושא האפוד"; וחגור האפוד, ובו נספח "שלשלת רבני שאלוניקי וסופיה" שבזכותו נחשב לחלוץ בחקר תולדות קהילת סלוניקי. כן חיבר את מעיל האפוד על ספר החינוך, וקונטרסי דרשות בלאדינו על צדקה וחסד. פסקיו מצוטטים רבות בספרות ההלכה של הדורות שאחריו, ויש הרואים בו את אחרון גדולי רבני סלוניקי. נפטר לאחר מחלה בח' בכסליו ה'תרפ"ה (1924) בסופיה ונקבר בה. את ספרייתו הגדולה, ובה כתבי יד נדירים, הוריש לקהילה היהודית בסופיה.

ספריו5

קישורים חיצוניים