א

רבי אברהם לוּנְץ

אחרונים

נולדכה בכסליו ה'תרט"ו, 16/12/1854 למניינם·קובנה

נפטרב באייר ה'תרע"ח, 14/04/1918 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים

חוקר ארץ ישראל וגאוגרף בירושלים, עורך השנתון "ירושלים" ו"לוח ארץ ישראל" ומחבר "נתיבות ציון וירושלים".

קשרים

אביו
רבי צבי לונץ

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בכ"ה בכסליו ה'תרט"ו (1854) בקובנה (ליטא). אביו, רבי צבי, היה דיין. בשנת ה'תרכ"ט (1869) עלה עם הוריו לארץ ישראל ולמד בירושלים בישיבת עץ חיים. במקביל למד גם לימודי חול. בגיל 23 נחלשה ראייתו, וכעבור כשנתיים התעוור. למרות זאת המשיך לעסוק בחקר ארץ ישראל ובהוצאה לאור. כתב את "נתיבות ציון וירושלים" ואת "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה". ערך את השנתון "ירושלים" ואת "לוח ארץ ישראל" והדפיס אותם בדפוס שלו בירושלים. התחיל להוציא מהדורה מתוקנת של התלמוד הירושלמי לפי כתב יד, עם פירוש. היה חבר בוועד הלשון העברית וייסד בית חינוך לעיוורים בירושלים. נפטר בירושלים בב' באייר ה'תרע"ח (1918) ונקבר בהר הזיתים.

תולדות חייו

אברהם משה לונץ נולד בכ"ה בכסליו ה'תרט"ו (1854) בקובנה (ליטא), למשפחה ליטאית. אביו, רבי צבי, היה דיין. בשנת ה'תרכ"ט (1869) עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. כבר בצעירותו השיאו אותו הוריו. בירושלים למד בישיבת עץ חיים. במקביל השתלם בלימודי חול וקרא את ספרות ההשכלה. בשל כך עזב לזמן מה עם אשתו לצפת. כשחזר לירושלים התפרנס בדוחק מהוראה, ולימד גם בבית הספר למל. יחד עם רבי ישראל דוב פרומקין ייסד את ספריית משה מונטיפיורי בירושלים, אך היא נסגרה זמן קצר לאחר מכן. משנת ה'תרל"ג (1873) פרסם מאמרים בעיתון "החבצלת" שעסקו בסדרי החלוקה. כמו כן יצא להגן על קהילת ירושלים מפני ההיסטוריון גרץ. בגיל 23 נחלשה ראייתו. הוא נסע לווינה ולפריז כדי לקבל טיפול, אך הרופאים לא הצליחו לעזור לו, וכעבור כשנתיים התעוור. למרות עיוורונו לא הפסיק בפעילותו הספרותית והמחקרית, והוא נחשב לראשון חוקרי ארץ ישראל בתקופה המודרנית. בשנת ה'תרל"ו (1876) הוציא לאור את "נתיבות ציון וירושלים", ובשנת ה'תרנ"א (1891) את "מורה דרך בארץ ישראל וסוריה", שהיה מורה הדרך הראשון לירושלים בעברית. בשנת ה'תרמ"ב (1882) החל להוציא בווינה, יחד עם פרץ סמולנסקין, את השנתון "ירושלים", שהוקדש לידיעת ארץ ישראל. את הכרכים הבאים הדפיס בדפוס שלו בירושלים, ובסך הכול יצאו שנים עשר כרכים נוספים. בשנת ה'תר"ס (1900) עבר הדפוס לשכונת עזרת ישראל. בין השנים ה'תרנ"ה-ה'תרע"ה (1895-1915) ערך את "לוח ארץ ישראל" השנתי. כמו כן ערך את "המאמר", אסופה בשלושה כרכים של תעודות ומאמרים על ארץ ישראל, ואת שירון השירים הלאומיים "כנור ציון". בעקבות השירון האשימו אותו השלטונות העות'מאניים בעידוד מרד. הוא נקנס, ספריו הוחרמו והדפוס שלו נסגר. בשנותיו האחרונות עסק בהכנת מהדורה מתוקנת של התלמוד הירושלמי, לפי כתב יד הוותיקן ובצירוף פירוש. עד פטירתו השלים כמה מסכתות, ובהן ברכות, פאה, דמאי, כלאים ושביעית. היה חבר בוועד הלשון העברית וייסד בירושלים בית חינוך לעיוורים. בנו הבכור, ד"ר יעקב לונץ, תרגם ספרות לעברית, ובנו מתתיהו לונץ היה בנקאי ועסקן ציבורי. נפטר בירושלים בב' באייר ה'תרע"ח (1918) ונקבר בהר הזיתים.

ספריו6

  • המאמר
  • ירושלים
  • כנור ציון
  • לוח ארץ ישראל
  • מורה דרך בארץ ישראל וסוריה
  • נתיבות ציון וירושלים

קישורים חיצוניים