רבינו חננאל - ר"ח

תולדות חייו

רבנו חננאל בן חושיאל נולד בשנת ד'תשכ"ו (965). משפחתו מוצאה מאיטליה, ועל כן הוא מכונה לעיתים "רבנו חננאל מרומי". אביו, רבי חושיאל בן אלחנן, הגיע לצפון אפריקה והתיישב בקירואן (תוניסיה), שהייתה באותה תקופה מרכז תורני חשוב, ובנו חננאל עבר עמו לשם בצעירותו. עיקר תורתו קיבל מפי אביו, שהיה רבו המובהק. יש המייחסים לו גם קשר של לימוד עם רב האי גאון, ואחרים רואים בו תלמיד בעקיפין של רב האי, אך הדבר אינו ודאי. על חשיבותה של משפחתו בעולם התורה ניתן ללמוד ממכתב התנחומים ששלח רבי שמואל הנגיד לאחר פטירת רבי חושיאל, ובו הפליג בשבח בנו חננאל. לאחר פטירת אביו עמד רבנו חננאל בראש ישיבת קירואן יחד עם רבי נסים גאון, ושניהם נחשבו לגדולי התורה של יהדות צפון אפריקה בדורם. ראשי הישיבות בבבל העניקו לו את התואר "ראש בי רבנן". הוא היה אמיד ומכובד בקהילתו, ונולדו לו תשע בנות. קיימת מסורת שלפיה שהה תקופה ארוכה במרוקו, אך היא אינה מאומתת. חיבורו העיקרי הוא פירוש על התלמוד הבבלי, הראשון מסוגו שהגיע לידינו. הפירוש מקיף מסכתות מסדרי מועד, נשים ונזיקין וכן את מסכת חולין; חלקים ממנו אבדו, והחלקים ששרדו נדפסו בש"ס וילנה. דרכו בפירוש היא לסכם את מהלך הסוגיה ולהכריע בהלכה, תוך הסתמכות רבה על תורת הגאונים ועל התלמוד הירושלמי. פירושו הובא בהרחבה אצל הראשונים שאחריו, ובהם רבנו תם ובעלי התוספות. כמו כן חיבר פירוש על התורה, שאבד ונשתמרו ממנו קטעים בדברי מפרשים מאוחרים ובגניזת קהיר, וכן תשובות וכתבים הלכתיים, ובהם "ספר דינין" שטיבו אינו ברור. ספר המקצעות וספר חפץ, שיוחסו לו בעבר, נכתבו לדעת החוקרים בידי חכמים מבית מדרשו. בין תלמידיו נמנה הרי"ף, רבי יצחק אלפסי. לדעת החיד"א למד אצלו גם רבנו גרשום מאור הגולה, אולם הדבר שנוי במחלוקת. רבנו חננאל נפטר בשנת ד'תתט"ז (1055), בגיל תשעים לערך.