
י
יששכר - איש כפר ברקאי
כהן גדול בימי בית שני, שסיפורו ועונשו מובאים בתלמוד הבבלי בפסחים ובכריתות.
תמצית ביוגרפית
כיהן ככהן גדול בבית המקדש השני. הוא מוכר רק משני סיפורים בתלמוד הבבלי (פסחים נז ע"א, כריתות כח ע"ב), ואינו מוזכר במקורות אחרים. לפי דברי חז"ל הקפיד שלא ללכלך את ידיו בשעת עבודת הקרבנות, ולכן כרך את ידיו בבגדי משי. הדבר נחשב לביזוי העבודה, ועל כך צווחה העזרה: "צאי מכאן יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים". עוד מסופר שהמלך והמלכה (בכריתות המלך הוא ינאי) נחלקו אם הגדי יפה או הכבש, ושאלו אותו להכריע. הוא השיב בתנועת יד של זלזול, והמלך גזר לקצוץ את ידו הימנית. יששכר שיחד את הממונים וקצצו את השמאלית, וכשנודע הדבר למלך נקצצה גם הימנית. רב יוסף אמר על כך שהקב"ה גבה ממנו את עונשו בעולם הזה. בספרות ההלכה מובא סיפורו בדיני חציצה במצוות, כמו בנטילת לולב.