
קשרים
- אביו
- רבי יצחק אייזיק אוירבך
- אמו
- הענא
- רבותיו
- רבי ידידיה רפאל אבולעפיה
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בה' בשבט ה'תקע"ה (1815) בעיירה דוברה שבמחוז קאליש (פולין), לאביו רבי יצחק אייזיק אוירבך, רב העיירה. בגיל 25 מונה לרב עיירת הולדתו, ולאחר מכן כיהן שבע שנים כרב בקובל. בשנת ה'תר"ו (1846) נקרא לכהן כאב"ד בעיר קולו, ושימש בה תשע שנים, ובשנת ה'תרט"ו (1855) עבר לכהן ברבנות קאליש. בשנת ה'תרי"ט (1859) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. שם עמד בראש בית הדין של העדה האשכנזית לצד רבי שמואל סלנט, ומשנת ה'תר"ך (1860) כיהן כרב העדה האשכנזית בעיר. עמד בראש ישיבת עץ חיים, בית הכנסת "החורבה" ובית החולים ביקור חולים, ונחשב לתלמידו של המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה. חיבר את שו"ת "אמרי בינה" בשלושה חלקים, ועל שמו נקרא. נפטר בירושלים בה' באייר ה'תרל"ח (1878) ונטמן בהר הזיתים.
תולדות חייו
נולד בה' בשבט ה'תקע"ה (1815) בעיירה דוברה שבמחוז קאליש בפולין הגדולה. אביו, רבי יצחק אייזיק אוירבך, כיהן אז כרב העיירה, ואמו הענא נפטרה כשהיה תינוק. בגיל 25 מונה לרב בעיירת הולדתו, ולאחר מכן כיהן שבע שנים כרב בקובל. בשנת ה'תר"ו (1846) נקרא לכהן כאב"ד בעיר קולו, ושימש בתפקיד זה תשע שנים. בשנת ה'תרט"ו (1855) עבר לקהילת קאליש, שבה כיהן כרב ועסק גם במסחר, ובזכותו צבר רכוש. על שם רבנותו שם נודע גם כ"רבי מאיר מקאליש". בשנת ה'תרי"ט (1859) עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בתחילה מילא את מקומו של רבי שמואל סלנט בבית הדין של העדה האשכנזית בזמן שזה שהה בחוץ לארץ, ונשאר בתפקידו גם לאחר שובו. משנת ה'תר"ך (1860) כיהן כרב העדה האשכנזית בירושלים, כשמונה עשרה שנה עד פטירתו, ומשנת ה'תרכ"ו (1866) עמד בראש בית הדין של הפרושים. באותה שנה ייסד יחד עם רבי שמואל סלנט את "הוועד הכללי כנסת ישראל", שנועד ליישב את המחלוקות בין הכוללים. עמד בראש מוסדות רבים בעיר: נשיא בית הכנסת "בית יעקב" בחורבת רבי יהודה החסיד, נשיא ישיבת עץ חיים ונשיא בית החולים ביקור חולים, שבייסודו סייע. פעל לייסוד ישיבת אהל יעקב ובית הכנסת ישועות יעקב, ונטל חלק ברכישת קרקעות לשכונות מאה שערים, נחלת שבעה ובית דוד שמחוץ לחומות. היה מעורב גם בתוכנית לייסוד חברה לרכישת קרקעות ביריחו, שהופסקה לפני שהושלמה, ובמחלוקת עם העדה הספרדית בענייני שחיטה. לפי המסורת הירושלמית מיוחסת לו התקנה שלא לנגן בכלי נגינה בחתונות בירושלים. חלק מתלמידיו היו בין מייסדי פתח תקווה. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "אמרי בינה" בשלושה חלקים, שעל שמו נקרא, ותשובותיו מצוטטות בספרות ההלכה. נתן הסכמה לספר "מאזנים למשפט" של רבי צבי הירש קלישר, ושלח מכתב פומבי לסר משה מונטיפיורי בעניין יושבי הארץ. הוא נחשב לתלמידו של המקובל הירושלמי רבי ידידיה רפאל אבולעפיה. נכדו היה רבי מנחם נחום נטע אוירבך, מראשי המזרחי בירושלים. נפטר בירושלים בה' באייר ה'תרל"ח (1878), בן 63, ונטמן בהר הזיתים.
ספריו1
- שו"ת אמרי בינה