י

רבי יוסף קמחי זי"ע - הריק"ם

ראשונים

נולדד'תתס"ה, ~1105 למניינם

נפטרד'תתק"ל, ~1170 למניינם·נרבון

מדקדק ופרשן מקרא בנרבון, מחבר ספר הזכרון וספר הגלוי, אביהם של רבי משה ורבי דוד קמחי.

קשרים

ילדיו
רבי משה קמחירבי דוד קמחי
תלמידיו
רבי משה קמחירבי דוד קמחירבי מנחם בן שמעוןרבי יוסף אבן זברה

מקומות בהם פעל

  • נרבוןמדקדק, פרשן ומלמד (1148–1170)

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ד'תתס"ה (1105) בערך בספרד המוסלמית. בעקבות רדיפות המואחידון נמלט עם משפחתו בשנת ד'תתק"ח (1148) לפרובנס שבדרום צרפת, והתיישב בנרבון (צרפת). שם פעל עד סוף ימיו כמדקדק, כפרשן מקרא, כפייטן וכמתרגם. בין תלמידיו היו בניו, רבי משה קמחי (רמ"ק) ורבי דוד קמחי (רד"ק), וכן רבי מנחם בן שמעון ורבי יוסף אבן זברה. חיבר את ספרי הדקדוק "זכרון" ו"הגלוי", ואת "ספר הברית", חיבור פולמוסי נגד הנצרות. תרגם מערבית לעברית את "חובת הלבבות" לרבינו בחיי אבן פקודה, ובשם "שקל הקדש" עיבד בחרוזים את "מבחר הפנינים" לרבי שלמה אבן גבירול. כתב פירושים לרוב ספרי המקרא, ורובם אבדו. נפטר בנרבון בשנת ד'תתק"ל (1170) בערך.

תולדות חייו

רבי יוסף קמחי, המכונה ריק"ם, נולד בשנת ד'תתס"ה (1105) בערך באל-אנדלוס, היא ספרד המוסלמית, בימי שלטון המוראביטון. בשנת ד'תתק"ח (1148) כבשו המואחידון את דרום ספרד, ובעקבות הרדיפות שבאו בעקבות הכיבוש נמלט עם משפחתו צפונה, לפרובנס שבדרום צרפת. הוא התיישב בעיר נרבון, ושם חי עד סוף ימיו. כך היה מראשוני החכמים שהעבירו את מורשת הלשון והפרשנות של חכמי ספרד לקהילות פרובנס. בנרבון עסק בהוראה, וחינך דור של מדקדקים ופרשנים. בראש תלמידיו עמדו שני בניו: רבי משה קמחי (רמ"ק), מחבר "מהלך שבילי הדעת", ורבי דוד קמחי (רד"ק), שנעשה לאחד מגדולי הפרשנים והמדקדקים. רד"ק הרבה להביא בפירושיו את דברי אביו, ובזכותו נשתמרו רבים מפירושי אביו שאבדו. בין תלמידיו נמנו גם רבי מנחם בן שמעון, רבי שלמה בן יצחק הנשיא ורבי יוסף אבן זברה. בתחום הדקדוק חיבר שני ספרים. הראשון הוא "ספר זכרון", חיבור שיטתי בדקדוק הלשון העברית, ובו מיוחסת לו החלוקה של התנועות לתנועות גדולות ותנועות קטנות. השני הוא "ספר הגלוי", ובו דן בהכרעותיו של רבינו תם במחלוקת שבין מנחם בן סרוק לדונש בן לברט, והשיג עליהן. הוא כתב פירושים כמעט לכל ספרי המקרא, אך רק מעט מהם נשתמר, ובהם חלקים מפירושיו למשלי ולאיוב. שיטתו בפירוש מעמידה במרכז את פשוטו של מקרא, את הדקדוק ואת ההסבר השכלי, ומתרחקת מדרך האלגוריה והדרש. בתחום הפולמוס חיבר את "ספר הברית", שנועד כנראה לשמש מדריך ליהודים בוויכוחיהם עם נוצרים. רוב החוקרים סבורים שהחלק השני של הספר, המיוחס לו, אינו מעשה ידיו. הוא היה גם מתרגם ופייטן. תרגם מערבית לעברית את "חובת הלבבות" לרבינו בחיי אבן פקודה. ב"שקל הקדש" עיבד בחרוזים את אמרי המוסר שבקובץ "מבחר הפנינים" לרבי שלמה אבן גבירול. חיבר שני פיוטים לשבת, "יום שבת זכור" ו"יום שבת שמור", שסייעו לביסוס סוגת פיוטי "מגן אבות". נפטר בנרבון בשנת ד'תתק"ל (1170) בערך.

ספריו4

  • הברית
  • הגלוי
  • זכרון
  • שקל הקדש

קישורים חיצוניים