
רב ששת
אמורא בבלי, ראש בית מדרש בשילחי, סמכות בהלכות איסור והיתר, נודע בבקיאותו במשניות ובברייתות.
קשרים
- ילדיו
- שילת
- רבותיו
- רב הונארב ירמיה בר אבא
- תלמידיו
- רבארב עמרםרב הונא בר יהודהרב יוסף בר חמאמר זוטרא
- חברותות
- רב נחמןרב חסדא
מקומות בהם פעל
- שילחיראש בית מדרש
תמצית ביוגרפית
אמורא בבלי בדור השני והשלישי. בא ממשפחה פשוטה, ועל פי הרמב"ם התפרנס כסבל. עיקר תורתו קיבל מרב הונא, ולמד גם אצל רב ירמיה בר אבא. ישב בשילחי שעל החידקל, ולפי רב שרירא גאון ייסד שם בית מדרש. היה סגי נהור, ובכל זאת כיהן כדיין. נודע בבקיאותו הרבה במשניות ובברייתות ובזיכרונו יוצא הדופן. בכל שלושים יום חזר על תלמודו, ואת קושיותיו ותשובותיו ביסס על המקורות התנאיים ולא על הסברה. רבים מוויכוחיו ההלכתיים היו עם חבריו רב נחמן ורב חסדא. הגאונים פסקו כמותו באיסורים וכרב נחמן בדינים. בין תלמידיו היו רבא, רב עמרם, רב הונא בר יהודה, רב יוסף בר חמא ומר זוטרא. יחסיו עם ראש הגולה היו קשים, ובביקוריו בחצרו מצא תמיד דרך שלא לאכול שם.
תולדות חייו
רב ששת היה אמורא בבלי בדור השני והשלישי. בא ממשפחה פשוטה שלא היה בה ייחוס של תורה, והגיע לגדולתו ביגיעה רבה. על פי הרמב"ם התפרנס מעבודת סבלות. לא היו לו בנים. כשהפצירו בו לשאת אשה אחרת השיב שבני בתו שילת חשובים לו כבנים. עיקר תורתו קיבל מרב הונא, ולמד גם אצל רב ירמיה בר אבא. ישב בשילחי שעל נהר החידקל. לפי איגרת רב שרירא גאון ייסד שם בית מדרש, ותלמידים רבים באו ללמוד אצלו. רב ששת היה סגי נהור. לפי המסורת סימא את עצמו כדי לנהוג במידתו של רב, שלא הסתכל חוץ לארבע אמותיו, וכדי להישמר מראיית דברים אסורים. למרות עיוורונו כיהן כדיין. נודע בחסידותו, ולא הלך ארבע אמות בלי תפילין. שמשו רב גדא שימש אותו במסירות. זיכרונו היה עצום, ובכל שלושים יום חזר על כל תלמודו, כך שלא נזקק לספרים כתובים. נודע כבקי גדול במשניות ובברייתות, ואת קושיותיו ותשובותיו ביסס בדרך כלל על המקורות התנאיים ולא על סברה בלבד. התנגד לדרך הפלפול החריף שהייתה נהוגה בפומבדיתא, ופעם לגלג על תלמיד שהשתמש בה. הרבה להתווכח עם חבריו רב נחמן ורב חסדא. הגאונים קבעו שהלכה כרב ששת באיסורים וכרב נחמן בדינים. יחסיו עם ראש הגולה היו קשים, ובביקוריו בחצרו מצא תמיד דרך שלא לאכול שם. בין תלמידיו היו רבא, רב עמרם, שהיה המובהק שבהם, רב הונא בר יהודה, רב יוסף בר חמא ומר זוטרא. לפי התלמוד, כשבא אליו מלאך המוות בשוק ביקש ממנו שלא ייטול את נשמתו ברחוב אלא בביתו, והמלאך נענה לבקשתו.