ש

רבי שמלאי

A3

אמורא ארץ ישראלי מהדור השני, שמשו של רבי יהודה הנשיא, דרשן ובעל אגדה שנודע בפולמוסיו עם המינים.

קשרים

רבותיו
רבי יהודה הנשיארבי ינאירבי יוחנן

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

אמורא ארץ ישראלי מהדור השני, שפעל בערך בשנים 205-260. המקורות חלוקים במוצאו: לפי התלמוד הירושלמי בא מנהרדעא שבבבל והתיישב בלוד, ולפי התלמוד הבבלי בא מלוד וישב תקופה בנהרדעא. מלוד עבר לגליל, שהיה אז המרכז העיקרי של החכמים. שם היה שמשו ומקורבו של רבי יהודה הנשיא, ולקח חלק בהיתר שמן של גויים שהתיר רבי יהודה. הוא יצא לנציבין ולבבל לפרסם את ההיתר. לאחר פטירת רבו שימש את רבי ינאי, וביקש מרבי יוחנן ללמוד עמו את ספר היוחסין. נודע כדרשן וכאחד מבעלי האגדה הבולטים בתלמוד, ודרשותיו נפתחות לרוב במילים "דרש רבי שמלאי". הרבה להתפלמס עם נוצרים ועם גנוסטיקנים בפירוש המקרא, ומיוחסת לו האמרה "כל מקום שפקרו המינין - תשובתן בצידן".

תולדות חייו

רבי שמלאי היה אמורא ארץ ישראלי מהדור השני, ופעל בערך בשנים 205-260. בתלמודים יש שתי מסורות על מוצאו. לפי התלמוד הירושלמי בא מנהרדעא שבבבל ולאחר מכן קבע את מושבו בלוד. לפי התלמוד הבבלי היה מבני לוד, ובשלב מסוים ישב בנהרדעא. בתלמוד הירושלמי מסופר גם שהלך הלוך ושוב בין בבל לארץ ישראל. במכלול הוא נקרא "רבי שמלאי בר אבא", ונזכר שם חתנו רבי תנחומא בר רבי. בימי בחרותו ישב בלוד, ומשם עבר לגליל, שהיה בתקופתו המרכז העיקרי של חכמי ארץ ישראל. שם היה שמשו ומקורבו של רבי יהודה הנשיא, והיה מעורב בהחלטה להתיר שמן של גויים. לפי המסורת יצא לנציבין לדרוש את ההיתר ברבים, ולפי רבי אהרן היימן בעל "תולדות תנאים ואמוראים" המשיך לבבל כדי לפרסם את ההיתר גם שם, ואחר כך חזר לארץ ישראל. לפי המכלול היה גם מקורבו של רבי יהודה נשיאה, נכדו של רבו. לאחר פטירת רבי יהודה הנשיא שימש את רבי ינאי. בתלמוד הבבלי מסופר שביקש מרבי יוחנן ללמוד עמו את ספר היוחסין במשך שלושה חודשים. רבי יוחנן סירב תחילה ולבסוף הסכים. בתלמוד הירושלמי מסופרת בקשה דומה, ללמוד אגדה מרבי יונתן. עיקר פרסומו של רבי שמלאי הוא כדרשן ובעל אגדה. דרשותיו מובאות בתלמוד לרוב במילים "דרש רבי שמלאי", ומכך משתמע שדרש ברבים. בין דרשותיו הידועות דרשתו על הפסוק "אשה כי תזריע": כשם שהאדם נברא בסדר בראשית אחרי כל הבהמות החיות והעופות, כך נאמרה תורתו אחרי תורת הבהמה החיה והעוף. ממנו גם המימרה שהתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. רבי שמלאי נודע גם בוויכוחיו עם המינים, בעיקר עם נוצרים ועם הוגים גנוסטיים. רוב הוויכוחים נסבו על פירוש פסוקי המקרא והתקיימו בארץ ישראל. כלל שנקט בהם היה "כל מקום שפקרו המינין - תשובתן בצידן": בכל מקום שבו נאחזו המינים בפסוק, התשובה להם נמצאת בכתוב הסמוך לו. לא פעם השיב למתווכחים תשובה שדחתה אותם בדרכם שלהם, ולתלמידיו, ששאלו מה ישיב לטענה, גילה את הפירוש האמיתי.

קישורים חיצוניים