
קשרים
- אביו
- רבי אהרן חיים רפופורט
- בני/בנות זוג
- פריידא, בת רבי אריה לייב הלר
- רבותיו
- רבי אהרן חיים רפופורטרבי נחמן קרוכמל
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד ב-י"ט בסיון ה'תק"ן (1790) בלבוב, לאביו רבי אהרן חיים רפופורט, שלימד אותו תלמוד ופוסקים. בשנת ה'תק"ע (1810) נשא את פריידא, בתו של רבי אריה לייב הלר בעל "קצות החושן". בצעירותו התקרב לרבי נחמן קרוכמל (הרנ"ק), ונחשב לתלמידו ולחברו. היה מראשי תנועת ההשכלה בגליציה ומייסדי חכמת ישראל. בלבוב ניהל את גביית מס הבשר של הקהילה. בשנים ה'תקצ"ח-ה'ת"ר (1838-1840) כיהן כרב ואב"ד בטרנופול, ומשנת ה'ת"ר (1840) עמד בראש בית הדין בפראג, ומשנת ה'תר"ז (1847) כיהן בה רשמית כרב העיר. בין חיבוריו: סדרת תולדות חכמי ימי הביניים שכונסה בספר "יריעות שלמה", הספר "ערך מלין" על ענייני התלמוד, ו"תוכחת מגולה" נגד ועידת הרפורמים בפרנקפורט. נפטר ב-י"ט בתשרי ה'תרכ"ח (1867) בפראג, ונקבר בבית העלמין היהודי ז'יז'קוב.
תולדות חייו
נולד ב-י"ט בסיון ה'תק"ן (1790) בלבוב (אוקראינה), למשפחת רפופורט הכהנים. אביו, רבי אהרן חיים רפופורט, העניק לו חינוך תורני מסורתי בתלמוד ובפוסקים. בשנת ה'תק"ע (1810) נשא את פריידא, בתו של רבי אריה לייב הלר בעל "קצות החושן". אשתו נפטרה בשנת ה'תר"ג (1842). בצעירותו הכיר בז'ולקיב את רבי נחמן קרוכמל (הרנ"ק), ונעשה לתלמידו ולחברו הקרוב. בהשפעתו פנה לחקר תולדות ישראל וספרותם, ונמנה עם ראשי תנועת ההשכלה בגליציה ועם מייסדי חכמת ישראל. בלבוב ניהל את גביית מס הבשר של הקהילה. משרה זו איבד בשנת ה'תקצ"א (1831) וחזר אליה בשנת ה'תקצ"ג (1833). היה גם העורך בפועל של כתב העת "כרם חמד". בשנת ה'תקצ"ח (1838) נבחר לרב ואב"ד בטרנופול, ושם כיהן עד ה'ת"ר (1840). אז עבר לפראג ועמד בראש בית הדין שלה, ומשנת ה'תר"ז (1847) כיהן בה רשמית כרב העיר. בפראג שימש בתפקידו עד יום פטירתו. בחיבוריו המחקריים עסק בעיקר בתולדות חכמי ישראל בימי הביניים. סדרת מונוגרפיות שכתב עליהם כונסה לאחר מותו בספר "יריעות שלמה". בשנת ה'תרי"ב (1852) הוציא לאור את "ערך מלין", מעין אנציקלופדיה של מושגים, אישים ומקומות בתלמוד. ב"תוכחת מגולה" (1846) יצא נגד ועידת הרפורמים בפרנקפורט. ב"דברי שלום ואמת" (1861) הגן על רבי זכריה פרנקל, וב"תורה אור" (1866) השיג על ספרו של אברהם גייגר. עוד חיבר את "שארית יהודה", עיבוד עברי למחזה "אסתר" של רסין עם מבוא מחקרי, ומבוא למהדורה חדשה של "הגיון הנפש" לרבי אברהם בר חייא. איגרותיו וחיבוריו הנוספים כונסו לאחר מותו ב"זיכרון לאחרונים" וב"אגרות שי"ר". נפטר ב-י"ט בתשרי ה'תרכ"ח (1867) בפראג, ונקבר בבית העלמין היהודי ז'יז'קוב שבעיר.
ספריו10
- אגרות שי"ר
- דברי שלום ואמת
- זיכרון לאחרונים
- יריעות שלמה
- נחלת יהודה
- נר מצוה
- ערך מלין
- שארית יהודה
- תוכחת מגולה
- תורה אור