
קשרים
- אביו
- רבי מימון משאש
- ילדיו
- רבי דוד משאשרבי אברהם משאש
- רבותיו
- רבי יצחק סבאגרבי מימון משאש
- תלמידיו
- רבי שלמה משה עמאררבי אריאל אדרי
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בכ"ב בשבט ה'תרס"ט (1909) במכנאס (מרוקו) לרבי מימון משאש בעל "אוצרות שמים", ונקרא על שם סבו הדיין רבי שלום משאש. למד אצל אביו ואצל רבי יצחק סבאג, דיין וראש ישיבה במכנאס. את ספרו הראשון, "מזרח שמש" על הלכות איסור והיתר, חיבר בגיל 17. ניהל את רשת התלמודי תורה במכנאס, ובשנת ה'תש"ד (1944) ייסד בעיר את ישיבת "כתר תורה" ועמד בראשה. בשנת ה'תש"ט (1949) הצטרף לבית הדין בקזבלנקה, בשנת ה'תשט"ו (1955) מונה לאב בית הדין, ובשנת ה'תש"ך (1960) לרבה הראשי של העיר. בשנים ה'תשל"ב-ה'תשל"ח (1972-1978) כיהן כרבה הראשי של מרוקו. בשנת ה'תשל"ח (1978) עלה לארץ ישראל ונבחר לרב הספרדי של ירושלים, ושימש בתפקיד כ-25 שנה. בין חיבוריו: שו"ת "תבואות שמש" ו"שמש ומגן", "בית שמש" על הרמב"ם ו"וחם השמש" על התורה. נפטר בי' בניסן ה'תשס"ג (2003) ונקבר בהר המנוחות בירושלים.
תולדות חייו
נולד בכ"ב בשבט ה'תרס"ט (1909) במכנאס (מרוקו), למשפחת רבנים ודיינים. אביו, רבי מימון משאש, חיבר את הספר "אוצרות שמים", והוא נקרא על שם סבו, הדיין רבי שלום משאש. בילדותו למד אצל אביו, ואחר כך אצל רבו המובהק רבי יצחק סבאג, דיין וראש ישיבה במכנאס. כבר בצעירותו הוסמך להוראה, ובגיל 17 חיבר את ספרו הראשון, "מזרח שמש" על הלכות איסור והיתר. במכנאס עמד בראש רשת התלמודי תורה של העיר, ובשנת ה'תש"ד (1944) ייסד בה את ישיבת "כתר תורה" ועמד בראשה. בתחילה סירב להצעה לכהן כדיין בקזבלנקה, אבל בשנת ה'תש"ט (1949), לאחר פטירת רבי משה מאיר חי אליקים, הצטרף לבית הדין בעיר. בשנת ה'תשט"ו (1955) מונה לאב בית הדין, ובטבת ה'תש"ך (1960) לרבה הראשי של קזבלנקה. בשנת ה'תשל"ב (1972), לאחר פטירת רבי מיכאל יששכר אנקווה, מונה לרבה הראשי של מרוקו, וכיהן בתפקיד עד ה'תשל"ח (1978). המלך חסן השני העריך אותו מאוד. בשנת ה'תשל"ח (1978) עלה לארץ ישראל ונבחר לרב הספרדי של ירושלים. כיהן בתפקיד כ-25 שנה, עד פטירתו, והיה מגדולי הפוסקים של יהדות מרוקו בדורו. שיטתו בהלכה הייתה לשמר את מנהגי מרוקו. הוא קבע שיוצאי מרוקו בארץ ישראל הולכים בדרך כלל אחר פסקי מרן רבי יוסף קארו, חוץ ממקום שיש להם מנהג משלהם. במקרים רבים הלך בדרך עצמאית. למשל, התיר לאישה נשואה לכסות את ראשה בפאה נכרית, ופסק ששכונות ירושלים החדשות הן חלק מהעיר לעניין קריאת המגילה בט"ו באדר. היו לו קשרי הערכה וידידות עם רבי עובדיה יוסף, אף שנחלקו בשאלת המנהגים ובשאלת איחוד ההלכה הספרדית. חיבוריו עוסקים בהלכה ובאגדה. ספרי השו"ת שלו הם "תבואות שמש" על ארבעת חלקי השולחן ערוך ו"שמש ומגן" בארבעה כרכים, שעוסקים בין השאר בשאלות של הזמן. עוד חיבר את "בית שמש" על היד החזקה לרמב"ם ואת "וחם השמש", דרשות על התורה. תלמידו רבי אריאל אדרי ליקט את פסקיו על אורח חיים בספר "ילקוט שמש". רבנים רבים מביאים את פסקיו להלכה. בין תלמידיו היו רבי שלמה משה עמאר, הרב הראשי לישראל, ורבי אריאל אדרי. בנו רבי דוד משאש כיהן כרב הראשי של ז'נבה ושל פריז, ובנו רבי אברהם משאש היה רב בעיר לה וורן שליד פריז. נפטר בירושלים במוצאי שבת הגדול, י' בניסן ה'תשס"ג (2003), ונקבר בהר המנוחות. בשנת ה'תשס"ח (2008) הנפיק דואר ישראל בול לזכרו.
ספריו6
- בית שמש
- וחם השמש
- ילקוט שמש
- מזרח שמש
- שמש ומגן
- תבואות שמש