
קשרים
- אביו
- רבי יצחק מתתיהו
- אמו
- מרים בת רבי דוד
- בני/בנות זוג
- אסתר דבושא בת רבי דוד זלצראסתר בת רבי הלל וינברג
- ילדיו
- רבי יחיאל מיכל אהרן וינברג
- רבותיו
- רבי נח מלכוביץ'רבי משה מקוברין
- תלמידיו
- רבי מנחם נחום אפשטייןרבי משה מרדכי מקובריןרבי משה מידנררבי יהודה לייב קסטלניץ
מקומות בהם פעל
- סלוניםאדמו"ר, ראש חצר וישיבה (1858–1883)
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקס"ד (1803/4) בפינסק (בלארוס) לאביו רבי יצחק מתתיהו, דיין ובורר בעיר. נמשך לחסידות והיה תלמידם של רבי נח מלכוביץ' ורבי משה מקוברין, ונמנה עם תלמידיו הבולטים של רבי משה. לאחר פטירת רבי משה מקוברין בשנת ה'תרי"ח (1858) בחרו בו רוב חסידיו לממשיכו, והוא הנהיג את חצרו וישיבתו בסלונים, שעל שמה נקראת החסידות. כיהן כנשיא כולל רייסין, עודד רבים מחסידיו לעלות לארץ ישראל ושלח לשם שלושה מנכדיו, וגרעין זה שימש בסיס לשיקום החסידות לאחר השואה. חיבורו העיקרי "יסוד העבודה" הוא משנה סדורה בעבודת ה' ולא פירוש על סדר הפרשיות; חיבר גם "חסד לאברהם" ו"באר אברהם" על המכילתא. נפטר בי"א בחשוון ה'תרמ"ד (1883) בסלונים ונקבר שם.
תולדות חייו
רבי אברהם וינברג נולד בשנת ה'תקס"ד (1803/4) בפינסק (בלארוס). אביו, רבי יצחק מתתיהו, שהתייחס על המהרש"א, שימש דיין ובורר בפינסק והיה מקורב לרבי אשר מסטולין; אמו הייתה מרים בת רבי דוד. בגיל ארבע עשרה נשא לאשה את אסתר דבושא, בת רבי דוד זלצר מחסידי לכוביץ', ולאחר פטירתה, לעת זקנתו, נשא את אחייניתו אסתר, בת אחיו רבי הלל. בצעירותו נמשך לחסידות לכוביץ' והיה מתלמידי רבי נח מלכוביץ', ולאחר מכן נעשה מגדולי תלמידיו של רבי משה מקוברין. לאחר פטירת רבי משה מקוברין בניסן ה'תרי"ח (1858) פנו אליו רוב החסידים, שנמנו באלפים, והכתירוהו לאדמו"ר. הוא קבע את חצרו וישיבתו בסלונים, ועל שמה נקראת החסידות שייסד. במשך כעשרים וחמש שנות הנהגתו התקיימו יחסי ידידות בינו לבין רב העיר, רבי יהושע אייזיק שפירא (רבי אייזל חריף). רבי אברהם שימש נשיא כולל רייסין בארץ ישראל ועודד רבים מחסידיו לעלות לארץ. בשנים ה'תרל"ה-ה'תרל"ז (1875-1877) לערך שלח לארץ ישראל שלושה מנכדיו הצעירים, מתוך תחושה שעתיד לבוא זמן של הסתר פנים גדול ומתוך רצון להקים גרעין חסידי בארץ. לאחר השואה, שבה נחרב מרכז החסידות באירופה, נבנתה חסידות סלונים מחדש בארץ ישראל מתוך גרעין זה. חיבורו העיקרי, "יסוד העבודה", נמנה עם ספרי החסידות המעטים שלא נכתבו על סדר פרשיות התורה, אלא כמשנה סדורה המבארת את עיקרי תורת החסידות: תורה לשמה, תשובה ויסודות עבודת ה', ובסופו שבעים ותשע מאגרותיו. בספר שולל את דרכי הסיגופים לתיקון החטאים ומציע דרכים חלופיות, וממנו נודע מנהג לימוד "חמש שעות רצופות" בימי השובבי"ם הנהוג בחסידות סלונים. הספר יצא לאור לראשונה בווארשה בשנת ה'תרנ"ב (1892) על ידי נכדו רבי שמואל וינברג. חיבוריו האחרים הם "חסד לאברהם", על עשרה מאמרות, סדר הבריאה וענייני שבת, ופירושים בדרך הקבלה על התורה והנביאים; ו"באר אברהם", פירוש על המכילתא על פי ספר "זה ינחמנו" לרבי משה פרנקפורט, שיצא לאור בווארשה בשנת ה'תרפ"ז (1927) על ידי נכדיו. תחת השם "באר אברהם" נדפס גם קובץ מתורתו על התורה והמועדים ומאגרותיו. רבים מכתביו אבדו בשואה, וחלקם עדיין בכתב יד. בין תלמידיו נמנו רבי מנחם נחום אפשטיין, מייסד חסידות קוברין-ביאליסטוק, חתנו רבי משה מרדכי מקוברין, נכדו רבי משה מידנר ואחיינו רבי יהודה לייב קסטלניץ, ששימש גם כותבו. בנו היחיד היה רבי יחיאל מיכל אהרן, אבי רבי שמואל וינברג, ממשיכו באדמו"רות ובעל "דברי שמואל", ואבי רבי נח וינברג. רבי אברהם נפטר בי"א בחשוון ה'תרמ"ד (1883) בסלונים, כבן שמונים, ונקבר בבית העלמין בעיר. בית העלמין נחרב במלחמת העולם השנייה, ובשנים מאוחרות אותר מקום הקבר, ולאחר שיקום נבנו מחדש מצבתו ומצבות שניים מנכדיו, רבי יששכר לייב וינברג ורבי אברהם וינברג השני.
ספריו3
- באר אברהם
- חסד לאברהם
- יסוד העבודה