
רבי פינחס
נטמןבית העלמין העתיק, צפת
תנא מהדור החמישי, חתנו של רבי שמעון בר יוחאי, שנודע בחסידותו ובדקדוקו במצוות המעשרות.
קשרים
- אביו
- יאיר
תמצית ביוגרפית
תנא מהדור החמישי, בן דורם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי יהודה הנשיא. אביו היה יאיר, וכנראה ישב בלוד. לפי התלמוד היה חתנו של רבי שמעון בר יוחאי. בזוהר הוא נקרא חותנו, ונאמרו כמה יישובים לסתירה. נודע בחסידותו ובדקדוקו במצוות: לא נהנה מסעודה שאינה שלו, ובמעשרות החמיר במיוחד. מסופר שאפילו חמורו לא אכל שעורים שלא עושרו. מיוחסים לו מופתים, ובהם חציית נהר שנחלק לפניו כשהלך לפדות שבויים. מעטים דבריו בתלמוד, ועיקרם בענייני מוסר וטהרה. הברייתא שלו, שרשרת המידות מ"תורה מביאה לידי זהירות" ועד תחיית המתים, היא היסוד שעליו בנה רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) את ספרו "מסילת ישרים". לפי המסורת נקבר בבית העלמין העתיק בצפת, תחת גל אבנים ובלי מצבה.
תולדות חייו
רבי פנחס בן יאיר היה תנא מהדור הרביעי או החמישי של התנאים, בן דורם של רבי שמעון בר יוחאי, רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי ורבי אלעזר הקפר. אביו היה יאיר. לפי המכלול היה כהן. כנראה ישב בלוד. בתלמוד (שבת לג ע"ב) הוא נזכר כחתנו של רבי שמעון בר יוחאי. כשיצא רשב"י מן המערה, יצא רבי פנחס לקראתו, ראה את גופו מלא סדקים ובכה. בספר הזוהר לעומת זאת הוא נקרא חותנו של רשב"י. המפרשים יישבו את הסתירה בכמה דרכים: טעות סופר בנוסח, פיסוק אחר של דברי הגמרא, או שהיו שני חכמים בשם פנחס. מקובל לפרש שהיה חתנו. היה מיודד עם רבי יהודה הנשיא, אך מעולם לא נהנה מסעודה שאינה שלו. מאז שעמד על דעתו לא נהנה אפילו מסעודת אביו. הוא נודע בחסידותו, בזהירותו המופלגת במצוות ובמופתים שעשה. במדרש בראשית רבה מסופר שחמורו לא אכל שעורים שלא הופרשו מהן מעשרות. עוד מסופר בתלמוד (חולין ז ע"א) שכשהלך לפדות שבויים אחר מרד בר כוכבא פגע בנהר, ציווה עליו להיחלק, ועבר הוא והנלווים אליו. הוא גם העיד על יריד אשקלון שהוא טהור מטומאת ארץ העמים, אף על פי שלא החזיקו בו עולי בבל. מעטים דבריו שנשתמרו, ועיקרם בענייני מוסר וטהרה. במשנה (סוטה ט, טו) נזכרים דבריו על ירידת הדורות אחר חורבן הבית, והם מסתיימים בקריאה "ועל מי לנו להישען? על אבינו שבשמים". המפורסמת שבאמרותיו היא שרשרת המידות (עבודה זרה כ ע"ב): "תורה מביאה לידי זהירות", והלאה בדרך הזריזות, הנקיות, הפרישות, הטהרה, החסידות, הענווה, יראת החטא והקדושה, עד רוח הקודש ותחיית המתים. על הברייתא הזו בנה רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) את ספרו "מסילת ישרים". מדרש תדשא מיוחס לו. לפי מדרש תהלים היה תלמידו רבי אליעזר בן יעקב. לפי המסורת הוא קבור בבית העלמין העתיק בצפת. מקום הקבר זוהה במאה ה-17, ובספר "עמק המלך" של רבי נפתלי הירץ בכרך הוא מתואר כקבר שמסומן בגל אבנים. לפי המסורת לא נבנתה עליו מצבה כי בחייו לא נהנה מממון של אחרים. בשנת ה'תר"ע (1910) ביקש בעל השדה הסמוך לפנות את האבנים ולחרוש את השדה, ובני הקהילה בצפת פנו אל החכם באשי רבי חיים נחום בקושטא. התפשט מנהג להקיף את קברו שבע פעמים באמירת "אנא בכח", ומקורו מיוחס לרבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש (בעל ה"מנחת אלעזר"). יש המצביעים על קבר אחר בברעם כקברו, אך לפי ויקיפדיה זהו קברו של פנחס אביו של נחמן קטופא.