
קשרים
- אביו
- איבו
- ילדיו
- חייא בר רבאיבו
- רבותיו
- רבי חייארבי יהודה הנשיא
- תלמידיו
- רב הונארבי אבא - בר אבינארב יהודהרב חסדארבה בר אבוהרב עמרםרב כהנא
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ג'תתקל"ה (175) בקירוב בכפרי שבבבל, לאביו אייבו, ונודע בתלמוד בכינוי "רב" וגם "אבא אריכא". עלה לארץ ישראל באותה תקופה שעלה דודו רבי חייא, ולמד בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא. מאחר שלא מצא שם את מקומו, חזר לבבל בשנת ג'תתקע"ט (219), ובסורא ייסד ישיבה שלמדו בה כאלף ומאתיים תלמידים. הישיבה התקיימה כשמונה מאות שנה, עד סוף תקופת הגאונים. ברבות השנים, כשנתפרסמו חכמתו ותלמודו, הייתה ישיבתו מקבילה לישיבת נהרדעא שבראשות שמואל, ומחלוקותיהם ממלאות את שני התלמודים. בדיני ממונות נקבעה ההלכה כשמואל. מתלמידיו: רב הונא, רב יהודה ורב חסדא. נוסף על פועלו בהלכה ובפרשנות חיבר תפילות רבות הנאמרות עד היום. נפטר בשנת ד'ז' (247) בסורא.
תולדות חייו
רב, ששמו אבא בר אייבו, נולד בשנת ג'תתקל"ה (175) בקירוב בכפרי שבבבל. אביו היה אייבו בר אחא כרסלא, ורבי חייא היה דודו. מפני קומתו הגבוהה כונה "אבא אריכא", ובתלמוד הוא נקרא בפשטות "רב", שכן היה רבן של כל בני הגולה. בצעירותו עלה לארץ ישראל יחד עם דודו רבי חייא, ולמד אצלו ובבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא. למד גם מתנאים נוספים, בהם רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי ישמעאל ברבי יוסי. על פי בקשת רבי חייא סמך אותו רבי יהודה הנשיא סמיכה חלקית. כיוון שהיה בן דור המעבר בין התנאים לאמוראים, נמנה עם אחרוני התנאים, ואמרו עליו בתלמוד "רב תנא הוא ופליג". בשנת ג'תתקע"ט (219) ירד לבבל והביא עמו את תורת המשנה. כשבא לעיר שבה כיהן רב שילא, השתתף בשיעוריו בלי לגלות את זהותו. אחר כך הלך לסורא וייסד בה ישיבה שלמדו בה כאלף ומאתיים תלמידים. ישיבת סורא התקיימה כשמונה מאות שנה, עד סוף תקופת הגאונים. באותה תקופה עמד שמואל בראש ישיבת נהרדעא, ומאמריהם ומחלוקותיהם ממלאים את שני התלמודים. בדיני ממונות נקבעה ההלכה כשמואל. רב עסק גם בתורת הסוד, במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, וכמה ממאמריו באגדה הם מסוג זה. הוא תרם תרומה ניכרת לנוסח התפילות, וכמה מהן נאמרות עד היום. היו ראשונים שייחסו לו את עריכת הספרא והספרי. בין תלמידיו המובהקים היו רב הונא, שמילא את מקומו בראשות הישיבה, וכן רב יהודה, רב חסדא, רבה בר אבוה, רב עמרם ורב כהנא. בנו היה חייא בר רב, וחתנו היה רב חנן בר רבא. רב נפטר בשנת ד'ז' (247) בסורא, ותלמידיו נהגו כלפיו מנהגי אבלות של תלמיד על רבו.