
רבי משה - הדרשן
נפטרד'תת"ל
דרשן ופרשן מראשוני פרובנס, ראש הישיבה בנרבונה ורבו של בעל הערוך, שדרשותיו מובאות ברש"י ובבראשית רבתי.
קשרים
- ילדיו
- רבי יהודה הדרשן
- תלמידיו
- רבי נתן מרומי
מקומות בהם פעל
- נרבוןראש הישיבה
תמצית ביוגרפית
פעל בנרבונה (צרפת) בחצי הראשון של המאה ה-11. היה בן למשפחה רבנית מיוחסת, שבניה עמדו בראש הישיבה בנרבונה במשך כמה דורות. גם הוא עמד בראש הישיבה, ואחרי פטירתו ירש את מקומו אחיו רבי לוי. היה דרשן ופרשן מובהק של התורה. בין תלמידיו היה רבי נתן מרומי בעל "הערוך", שהביא פירושים ששמע ממנו בנרבונה. גם בנו רבי יהודה הדרשן עסק במדרש ובפרשנות. חיבוריו המקוריים אבדו, וחלקים מהם נשתמרו בבראשית רבתי, במדרש אגדה, בבמדבר רבה ובתנחומא. רש"י הביא את דבריו בפירושו לתורה פעמים רבות, וקטעים בשמו נשתמרו גם בספר Pugio Fidei של ריימונדוס מרטיני. שנות לידתו ופטירתו אינן ידועות.
תולדות חייו
רבי משה הדרשן היה בן למשפחה רבנית מיוחסת בנרבונה שבפרובנס, אחד ממרכזי התורה החשובים בדרום צרפת. לפי ספר יוחסין המיוחס לרבי אברהם זכות, אביו, סבו ואחי סבו עמדו בזה אחר זה בראש הישיבה בנרבונה. אחריהם עמד בראשה רבי משה, ואחרי פטירתו ירש את מקומו אחיו רבי לוי. בנו רבי יהודה הדרשן, שישב בטולוז, הלך בדרכו ועסק במדרש ובפרשנות. על חלק מפרטי המסורת המשפחתית הזו הועלו ספקות. פעל בחצי הראשון של המאה ה-11 ונמנה עם ראשוני הראשונים בצרפת. מתשובה המובאת בספר הישר לרבנו תם נראה שייתכן ששהה גם זמן מה במרכז צרפת או בצפונה. בין בני דורו נמנים רבי יוסף טוב עלם ורבי אליהו הזקן. בין תלמידיו היה רבי נתן מרומי בעל "הערוך", שהביא בחיבורו פירושים ששמע ממנו בנרבונה. ייתכן שגם תלמידים אחרים רשמו את דרשותיו וערכו אותן. עיקר פעלו היה בדרשה ובמדרש על התורה. חיבוריו המקוריים לא הגיעו לידינו, והיקפם המדויק אינו ידוע. הוא קשור למדרש על ספר בראשית ולדרשות ולפירושים על ספר במדבר, ומובאים בשמו גם פירושים על תהלים, משלי ואיוב. חלקים מתורתו נשתמרו בבראשית רבתי, שלפי החוקרים מבוסס על קובץ מדרשיו, וכן במדרש אגדה, בבמדבר רבה (בעיקר בפרשות במדבר ונשא) ובתנחומא. דרכו בדרשה מצטיינת בשימוש בגימטריאות וברעיונות סודיים, והוא השתמש גם בספרים חיצוניים בנוסחם העברי. נשתמר ממנו גם הסבר הלכתי בעניין מים מתוקים המתערבים בים, המובא בחידושי הרמב"ן למסכת מכות. חיבר גם פירושים לפיוטים. החוקרים חלוקים אם כל החיבורים המיוחסים לו הם אכן שלו. דבריו זכו לתפוצה רחבה. רש"י הביא אותם בפירושו לתורה פעמים רבות, והרמב"ן הביא אותם בפירושו. קטעים בשמו נשתמרו גם בספר Pugio Fidei של ריימונדוס מרטיני ובכתבי אבנר מבורגוס. בשנת ה'תרנ"א (1891) כינס החוקר אברהם אפשטיין את שרידי תורתו והידיעות עליו. שנות לידתו ופטירתו אינן ידועות, ונפטר בצרפת.