מ

רבי משה פארדו זי"ע

אחרונים

נולדה'תק"ע, 1810 למניינם·ירושלים

נפטרטז באב ה'תרמ"ח, 24/07/1888 למניינם·אלכסנדריה

נטמןאלכסנדריה

אב"ד העדה הספרדית בירושלים ורבה הראשי של אלכסנדריה, מחבר "צדק ומשפט" על חושן משפט ושו"ת "שמו משה".

קשרים

רבותיו
רבי דוד אברהם קאריו

מקומות בהם פעל

תמצית ביוגרפית

נולד בירושלים בשנת ה'תק"ע (1810) לאביו רבי רפאל דוד פארדו, מצאצאי רבי דוד פארדו. אמו הייתה ממשפחת אבולעפיה. למד בירושלים בישיבת "חסד לאברהם - בנין שלמה" אצל רבי דוד אברהם קאריו. כיהן כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים, ובסביבות ה'תרכ"ז (1867) התמנה לאב"ד. בשנת ה'תר"ל (1870) יצא בשליחות לקהילות צפון אפריקה. בשובו, בשנת ה'תרל"א (1871), השתקע באלכסנדריה (מצרים) ונבחר לרבה הראשי של העיר, וכיהן בתפקיד שבע עשרה שנה. בין חיבוריו: "הוראה דבית דין" על הגיטין, "צדק ומשפט" על שולחן ערוך חושן משפט ושו"ת "שמו משה". נפטר בט"ז באב ה'תרמ"ח (1888) באלכסנדריה ונקבר בה.

תולדות חייו

רבי משה פארדו נולד בירושלים בשנת ה'תק"ע (1810). אביו, רבי רפאל דוד פארדו, היה מצאצאיו של רבי דוד פארדו בעל "חסדי דוד" ומחותנו של החיד"א. אמו באה ממשפחת אבולעפיה, שבניה עמדו בראש הקהילה היהודית בטבריה. בצעירותו למד בישיבת "חסד לאברהם - בנין שלמה" בירושלים אצל רבי דוד אברהם קאריו. בתקופה זו התיידד עם רבי יעקב שאול אלישר, שלמד עמו באותה ישיבה. תחילה כיהן כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בירושלים, בראשותו של רבי אהרן עזריאל ואחריו בראשותו של רבי אברהם אשכנזי. בסביבות שנת ה'תרכ"ז (1867) התמנה לאב"ד. בשנת ה'תר"ל (1870) יצא כשליח לקהילות צפון אפריקה, ובדרכו חזרה, בשנת ה'תרל"א (1871), התעכב באלכסנדריה. ראשי הקהילה, שרבם רבי נתן אמרם נפטר זמן קצר קודם לכן, ביקשו ממנו לכהן כרבם. הוא נענה לבקשתם ושימש כרבה הראשי של יהדות אלכסנדריה שבע עשרה שנה, עד פטירתו. באלכסנדריה התקין כמה תקנות. אחת מהן התירה להכניס את ארון המת לבית הכנסת "אליהו הנביא" בשעת ההלוויה, בניגוד לדעת קודמו. כמו כן אסר בחומרה לפנות לנשים שעסקו ברפואה עממית. בשאלת גיור נשים נוכריות שנישאו ליהודים נקט עמדה מקלה, כדי שהנישואין המעורבים לא יביאו להתבוללות. הוא ניהל חליפת מכתבים הלכתית עם חכמי דורו, ובהם רבי יצחק קובו, רבי יוסף חזן וקרובו רבי שלום משה חי גאגין. בשנות כהונתו באלכסנדריה הדפיס באיזמיר את עיקר חיבוריו. "הוראה דבית דין" (ה'תרל"ב, 1872) עוסק בכתיבת שמות בגיטין ובגירושין על ידי שליח. "צדק ומשפט" (ה'תרל"ד, 1874) הוא פירוש על שולחן ערוך חושן משפט. "שמו משה" (ה'תרל"ה, 1875) הוא קובץ שאלות ותשובות. נוסף על אלה כתב הגהות לחלק השלישי של "חסדי דוד" לאבי משפחתו רבי דוד פארדו, שנדפסו בירושלים בשנת ה'תר"ן (1890). את "תשובה מאהבה", השגות על פירוש התורה של רבי אליהו בן אמוזג, פרסם בהמשכים בעיתון "כבוד הלבנון" בשנים ה'תרל"ב-ה'תרל"ג (1872-1873). דרשותיו ותשובות נוספות שכתב נותרו בכתב יד. נפטר באלכסנדריה בט"ז באב ה'תרמ"ח (1888), בגיל 78 בקירוב, ונקבר בעיר.

ספריו5

  • הגהות על חסדי דוד
  • הוראה דבית דין
  • צדק ומשפט
  • שו"ת שמו משה
  • תשובה מאהבה

קישורים חיצוניים