
קשרים
- אביו
- רבי צבי הירש גלבשטיין
- אמו
- בלומה לאה
- רבותיו
- רבי מנחם מנדל מקוצקרבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם)
מקומות בהם פעל
- ביאליסטוקגדל והצטרף לחסידי קוצק
- קוצקחסיד בחצר הרבי מקוצק
- ליובאוויטשלמד חסידות חב"ד
- ירושליםהתיישב ועסק בתורה (1869–1907)
תמצית ביוגרפית
נולד בה' בכסליו ה'תקצ"ד (1833) בביאליסטוק (פולין) לאביו רבי צבי הירש, עסקן בעירו. בצעירותו הצטרף לחסידי קוצק, ושהה כעשר שנים בחצרו של רבי מנחם מנדל מקוצק. ברשות רבו שהה כחצי שנה בליובאוויטש ולמד חסידות חב"ד אצל הצמח צדק. אחרי פטירת הרבי מקוצק נסתופף בצל רבי יצחק מאיר אלתר בעל "חידושי הרי"ם" מגור. בשנת ה'תרכ"ט (1869) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, והיה חסיד קוצק הראשון בארץ. עסק בתורה ובעבודת ה', למד הלכה עם רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), ונסע לחברון ללמוד עם רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדי חמד". נודע בשיטתו שמצוות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה, ובהתנגדותו לחידוש התכלת. חיבר את "משכנות לאביר יעקב", "חוסן ישועות" על מסכת בבא קמא, "אור לישרים" על מסכת פסחים ואת הסידור "תפלה למשה". נפטר בחברון בכ"ד בחשון ה'תרס"ח ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון.
תולדות חייו
נולד בה' בכסליו ה'תקצ"ד בביאליסטוק. אביו, רבי צבי הירש, היה עסקן בעירו, ואמו בלומה לאה הייתה מצאצאי השל"ה הקדוש. בצעירותו הרבה לבקר בשטיבל של חסידי קוצק בביאליסטוק והצטרף אליהם, ולעיתים נסע לקוצק בלי ידיעת הוריו. נשא לאישה את בתו של רבי אליהו מסוקולקה, מחסידי קוצק בעירו. כעשר שנים שהה בקוצק ונקשר לרבי מנחם מנדל מקוצק, שאותו ראה כרבו המובהק. ברשות רבו שהה כחצי שנה בליובאוויטש כדי ללמוד את תורת חב"ד מפי רבי מנחם מנדל שניאורסון בעל "צמח צדק", וגם אותו ראה כרבו. אחרי פטירת הרבי מקוצק נסתופף בצל רבי יצחק מאיר אלתר מגור, בעל "חידושי הרי"ם". בקיץ ה'תרכ"ט (1869) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, והיה חסיד קוצק הראשון בארץ. אשתו פרנסה את המשפחה מאפייה שניהלה, והוא שקד על התורה. לפי המסופר, הורה לה לסגור את החנות מיד כשהשיגה את פרנסת השבוע, כדי שגם אחרים יוכלו להתפרנס. רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (האדר"ת), רבה של ירושלים, למד עמו הלכה בקביעות. רבי שניאור זלמן פרדקין, לשעבר רבה של לובלין, נועץ בו בשאלות קשות, ורבי יהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין) העריך אותו. ארבע פעמים בשנה נסע לחברון ללמוד עם רבי חיים חזקיהו מדיני בעל "שדי חמד". הרבה בתעניות ובסיגופים, וישב ליד חלון הפונה לכותל המערבי בציפייה לגאולה. נודע בשיטתו שמצוות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה, ושאפשר לקיימה בשמירה מחוץ להר הבית. את שיטתו פרש בספרו "משכנות לאביר יעקב" (ירושלים, ה'תרמ"א-ה'תרנ"ד), בשלושה חלקים: על שמירת המקדש בזמן הזה, על קדושת הכותל המערבי, ועל הצד הפנימי של עניין שמירת המקדש. הספר עורר דיון רחב בין חכמי ירושלים. האדר"ת ורבי אברהם בורנשטיין בעל "אבני נזר" חלקו עליו, ורבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש דחה את שיטתו בספרו "עולת תמיד". הוא עמד על דעתו גם בחיבוריו המאוחרים. כן נטל חלק בפולמוס על חידוש התכלת, והתנגד להצעת האדמו"ר מראדזין ולתומכיה. חיבוריו האחרים הם "חוסן ישועות" (ירושלים, ה'תרמ"ד), חידושים על מסכת בבא קמא; "אור לישרים" (ירושלים, ה'תרמ"ט), חידושים על מסכת פסחים, ובו הקונטרס "אור זרוע לצדיק" על קבר שמעון הצדיק והקונטרס "פתיל תכלת"; והסידור "תפלה למשה" (ירושלים, ה'תרנ"ח) על פי סידור האר"י, עם חידושים וביאורים על סדר התפילה. כמה מכתבי היד שלו אבדו. נפטר בחברון בכ"ד בחשון ה'תרס"ח, בן שבעים ושלוש, ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון, בחלקת חב"ד, סמוך לקבר רבי שמעון מנשה חייקין. בית העלמין נהרס בתקופת השלטון הירדני, ומקום קברו המדויק אינו ידוע. בני משפחתו עולים לבית העלמין מדי שנה ביום פטירתו.
ספריו4
- אור לישרים
- חוסן ישועות
- משכנות לאביר יעקב
- תפלה למשה