
רבי משה מלכה זי"ע
נולדה'תרע"א, 1911 למניינם
נפטריג באדר ב ה'תשנ"ז, 22/03/1997 למניינם
נטמןבית העלמין סגולה, פתח תקווה
רב העיר הספרדי של פתח תקווה וחבר מועצת הרבנות הראשית, מחבר שו"ת מקוה המים.
קשרים
- אביו
- רבי יחיאל (יחיא) מלכה
- רבותיו
- רבי יהושע בירדוגו
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תרע"א (1911) על גדות נהר תודע'ה שבהרי האטלס במזרח מרוקו, לאביו רבי יחיאל (יחיא) מלכה, תלמיד חכם ומקובל. אחרי פטירת אביו בשנת ה'תרפ"ט (1929) עבר לרבאט, למד אצל רבי יהושע בירדוגו, רבה הראשי של מרוקו, ולימד בתלמוד התורה של הקהילה. בשנת ה'תש"ז (1947) מונה לרב בקצר אל-כביר, בלעראיש ובארזילה. אחר כך הוסמך לדיינות ברבאט, ובשנת ה'תשי"ג (1953) מונה לרב ולדיין בבני מלאל. משנת ה'תשט"ו (1955) כיהן כדיין בבית הדין בקזבלנקה, ולימים כסגנו של רבי שלום משאש. בשנת ה'תשכ"ז (1967) עלה לארץ ישראל, היה חבר לשכת הרבנות בפתח תקווה, ובשנות השבעים מונה לרב העיר הספרדי שלה ולחבר מועצת הרבנות הראשית. חיבר את שו"ת מקוה המים, את ספר הדרשות נטפי המים ואת שו"ת והשיב משה. נפטר בשבת זכור, י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז (1997), ונקבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תרע"א (1911) על גדות נהר תודע'ה שבהרי האטלס במזרח מרוקו. אביו, רבי יחיאל (יחיא) מלכה, היה תלמיד חכם ירא שמים ומקובל. המשפחה התייחסה לרבי יעקב אבן מלכה, דיין בפאס ורבה של תטואן. בילדותו למד תורה מפי אביו ומפי אחיו. בשנת ה'תרפ"ט (1929), אחרי פטירת אביו, עבר לרבאט. שם לימד בתלמוד התורה של הקהילה ומסר שיעורי ערב בגמרא ובהלכה. הוא השתתף בחבורת לימוד שהתקיימה בבית רב העיר, רבי חיים רפאל עטיה, ולמד אצל רבי יהושע בירדוגו, רבה הראשי של מרוקו, שהיה לרבו והסמיך אותו לשחיטה ולבדיקה. בשנת ה'תש"ז (1947) מינה אותו רבי יהודה ליאון כלפון לרב הערים קצר אל-כביר, לעראיש וארזילה. כעבור כשלוש שנים הוחזר לרבאט, הוסמך שם לדיינות ולימד בבית המדרש לרבנים. בשנת ה'תשי"ג (1953) מינה אותו השלטון לרב ולדיין בבני מלאל ובבוז'עד. משנת ה'תשט"ו (1955) כיהן כדיין בבית הדין בקזבלנקה לצד רבי שלום משאש, ולימים היה לסגנו. נוסף על כך עמד בראש ועדת הבחינות לשוחטים ולבודקים. בשנת ה'תשכ"ז (1967) עלה לארץ ישראל והתיישב תחילה בירושלים. הוא סירב להיבחן מחדש לקבלת הסמכה, כפי שדרשה הרבנות הראשית מרבני מרוקו. אחרי צאת ספרו הראשון, מקוה המים חלק א', הכיר רבי יצחק נסים בגדלותו בתורה ומינה אותו לחבר לשכת הרבנות בפתח תקווה, ושם כיהן גם כדיין. בשנות השבעים מונה לרב העיר הספרדי של פתח תקווה ולחבר מועצת הרבנות הראשית, ובתפקידים אלה כיהן עד פטירתו. חיבורו העיקרי הוא שו"ת מקוה המים, שיצא לאור בשישה חלקים בשנים ה'תשכ"ח-ה'תשמ"ט (1968-1989). עוד חיבר את נטפי המים, דרשות ונאומים, ואת למען השבת (ה'תשמ"ח, 1988), בירור הלכתי בעניין הפגנות השבת. בשנת ה'תשנ"ד (1994) יצאו לאור ספר השו"ת והשיב משה, ובו גם באר משה, וספר הדרשות דרש משה. אחרי פטירתו יצא לאור הספר פני משה בעריכת רבי משה עמאר. נפטר בשבת זכור, י"ג באדר ב' ה'תשנ"ז (1997), בגיל 86 בערך, ונקבר בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. על שמו נקרא רחוב בפתח תקווה, והעירייה מעניקה לזכרו פרס לספרות תורנית.
ספריו5
- דרש משה
- והשיב משה
- למען השבת
- מקוה המים
- נטפי המים