מ

רבי מנחם מנדל פרוש זי"ע - משקלוב

אחרוניםליטאיםמקובלים

נולד~1740 למניינם

נפטרל בשבט ה'תקפ"ז, 27/02/1827 למניינם·ירושלים

נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה

מתלמידיו המובהקים של הגר"א, מנהיג עליית תלמידיו לארץ ישראל ומייסד הקהילה האשכנזית בירושלים, מקובל ומחבר "מים אדירים".

קשרים

אביו
רבי ברוך בנדט
ילדיו
רבי נתן נטע אשכנזי
רבותיו
הגר"א
תלמידיו
רבי יצחק אייזיק חבררבי שמואל מועד

מקומות בהם פעל

  • שקלובמוצאו, מגיד בעיר (עד 1808)
  • וילנהשימש את הגר"א (עד 1797)
  • טבריההתיישב עם עולי תלמידי הגר"א (מ-1808)
  • צפתעמד בראש קהילת הפרושים (עד 1816)
  • ירושליםייסד את הקהילה האשכנזית (1816–1827)

תמצית ביוגרפית

נולד בערך בשנת ה'ת"ק (1740), בנו של רבי ברוך בנדט, מגיד בהלוסק ובנסוויז'. היה מתלמידיו המובהקים של הגר"א ושימש אותו בשתי שנותיו האחרונות. אחרי פטירת רבו בשנת ה'תקנ"ח (1797) טרח בהדפסת כתביו. בשנת ה'תקס"ח (1808) עמד בראש השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. העולים התיישבו תחילה בטבריה ואחר כך בצפת, ושם עמד בראש קהילת הפרושים. בשנת ה'תקע"ו (1816) עבר לירושלים, ייסד בה את הקהילה האשכנזית ופעל להכרה בזכות האשכנזים על חצר "החורבה". חיבר כעשרה חיבורים בקבלה, ובהם "מים אדירים", "דרך הקודש", "רזא דמהימנותא" ו"ספר הפליאה". נפטר בירושלים בל' בשבט ה'תקפ"ז (1827) ונקבר בהר הזיתים, ליד קבר בעל "אור החיים".

תולדות חייו

רבי מנחם מנדל אשכנזי משקלוב נולד בערך בשנת ה'ת"ק (1740). אביו, רבי ברוך בנדט, היה מגיד בעיירות הלוסק ונסוויז' (בלארוס), ולפי המסורת המשפחתית נמנו בני המשפחה על צאצאי רבי יהודה הנשיא. בשנים האחרונות לחיי הגר"א היה מתלמידיו המקורבים ושימש אותו בשתי שנותיו האחרונות. למד עמו משניות סדר טהרות ואת ספר משלי, וקיבל ממנו גם מתורת הקבלה. אחרי פטירת הגר"א בשנת ה'תקנ"ח (1797) עסק בהכנת כתבי רבו לדפוס, יחד עם רבי ישראל משקלוב. בשנת ה'תקס"ח (1808) עמד בראש השיירה הראשונה של תלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. העולים התיישבו תחילה בטבריה ואחר כך בצפת, ושם עמד בראש קהילת הפרושים. בשנת ה'תקע"ג (1813) פרצה מגפה בצפת, ורבים מתלמידי הגר"א נפטרו בה. הקהילה נקלעה לחובות כבדים, ורבי מנחם מנדל נאלץ ללוות כסף כדי לקיים אותה. בשנת ה'תקע"ו (1816) עבר לירושלים עם כעשרים נפשות וייסד בה את הקהילה האשכנזית, שקמה מחדש אחרי תקופה ארוכה שבה לא ישבו אשכנזים בעיר בגלל החובות הישנים שהוטלו עליהם. הוא הסדיר את עניין החוב, ויחד עם רבי אברהם שלמה זלמן צורף פעל להכרה בבעלות האשכנזים על חצר "החורבה", ושם הקימו את בית מדרשם. צעד זה נחשב לאחד המעשים המכריעים בתולדות היישוב האשכנזי בירושלים. חיבר כעשרה חיבורים בקבלה, ובהם "מים אדירים", "דרך הקודש", "רזא דמהימנותא", פירוש על ספר "משנת חסידים", "דרושים על סדר ההשתלשלות", פירוש על הזוהר, "תמונת האותיות", "ספר הפליאה" ו"ספר הצמצום". חלקם נדפסו רק לאחר זמן, וחלקם עדיין בכתב יד. מגדולי תלמידיו היו רבי יצחק אייזיק חבר ורבי שמואל מועד. בנו, רבי נתן נטע, עלה עמו בשיירה הראשונה. נפטר בירושלים בל' בשבט ה'תקפ"ז (1827) ונקבר בהר הזיתים, ליד קבר בעל "אור החיים".

ספריו7

  • דרך הקודש
  • מים אדירים
  • ספר הפליאה
  • ספר הצמצום
  • פאת השלחן
  • רזא דמהימנותא
  • תמונת האותיות

קישורים חיצוניים