
קשרים
- אביו
- רבי ברוך שניאור שניאורסון
- אמו
- זלדה רחל
- בני/בנות זוג
- חנה שניאורסון
- ילדיו
- רבי מנחם מענדל שניאורסוןדובער שניאורסוןישראל אריה לייב שניאורסוןרבי מנחם מנדל שניאורסון זי"ע - הרבי מליובאוויטש
- רבותיו
- רבי חיים סולובייצ'יקרבי אליהו חיים מייזל
מקומות בהם פעל
- יקטרינוסלברב העיר (1909–1939)
- צ'יליגלות (1940–1944)
- אלמה אטהשנותיו האחרונות (1944–1944)
תמצית ביוגרפית
נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בפודוברנקה, ליד הומל (בלארוס), לאביו רבי ברוך שניאור שניאורסון ולאמו זלדה רחל. היה נכדו של רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, בעל ה"צמח צדק". קיבל סמיכה לרבנות מרבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ומרבי אליהו חיים מייזל מלודז'. בשנת ה'תר"ס (1900) נשא את חנה, בת רבי מאיר שלמה ינובסקי. משנת ה'תרס"ט (1909) כיהן כרבה של יקטרינוסלב (היום דניפרו, אוקראינה), והמשיך להנהיג את הקהילה גם לאחר שנאסר עליו לכהן ברבנות רשמית. בשנת ה'תרצ"ט (1939) נאסר בשל פעילותו להפצת היהדות, ולאחר יותר משנה בכלא הוגלה לצ'ילי שבקזחסטן. חיבוריו בקבלה ובנגלה, "ליקוטי לוי יצחק" ו"תורת לוי יצחק", ראו אור לאחר פטירתו, בעיקר ביוזמת בנו, הרבי מליובביץ'. נפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944) באלמה אטה ונקבר שם.
תולדות חייו
רבי לוי יצחק שניאורסון, המכונה בפי חסידים "רבי לייוויק", נולד בי"ח בניסן ה'תרל"ח (1878) בפודוברנקה, ליד הומל (בלארוס). אביו היה רבי ברוך שניאור שניאורסון ואמו זלדה רחל, והוא היה נכדו של רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, בעל ה"צמח צדק". בשנת ה'תר"ס (1900) נשא את חנה, בת רבי מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולאייב. נולדו להם שלושה בנים: רבי מנחם מענדל, לימים האדמו"ר השביעי של חב"ד, דובער, שנרצח בשואה, וישראל אריה לייב. נודע כגאון בנגלה ובנסתר, וקיבל סמיכה לרבנות מגדולי הדור, רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'. השתתף בעניינים הציבוריים של חסידות חב"ד ובפעולות שנעשו בדורו לטובת הכלל, ובהן הסיוע לחיילים יהודים במלחמת רוסיה-יפן והסיוע להגנה במשפט בייליס. בשנת ה'תרס"ט (1909) נבחר לרבה של יקטרינוסלב (היום דניפרו, אוקראינה), ועמד בראש הקהילה כשלושים שנה. לאחר המהפכה הקומוניסטית היה מן המעטים שהמשיכו להנהיג את היהדות התורנית בברית המועצות, למרות הרדיפות. משנת ה'תרצ"ו (1936) לא יכול עוד לכהן כרב רשמי, אך המשיך להנהיג את הקהילה. בשנת ה'תרצ"ט (1939) נאסר בשל פעילותו להפצת היהדות, שהייתה אסורה לפי החוק הסובייטי. לאחר יותר משנה במאסר הוגלה לצ'ילי שבקזחסטן, ושם חי בתנאים קשים ובריאותו נפגעה. בשנותיו האחרונות עבר לאלמה אטה. רוב כתביו הוחרמו בזמן מאסרו, אך חלק מחידושיו בקבלה ובנגלה ניצלו וראו אור לאחר פטירתו, בעיקר ביוזמת בנו, הרבי מליובביץ': "ליקוטי לוי יצחק", הערות וביאורים על פי הקבלה, ו"תורת לוי יצחק", חידושים על הש"ס. על שמו נקרא בחב"ד ניגון ההקפות לשמחת תורה. נפטר בכ' באב ה'תש"ד (1944) באלמה אטה, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר, שבו הוקם ציון על קברו. משפחתו הקימה לזכרו כולל לאברכים מבוגרים וקופת צדקה.
ספריו3
- ליקוטי לוי יצחק
- ליקוטים על הזוהר
- תורת לוי יצחק