א

רבי אליהו הלוי לויטה אשכנזי זי"ע - רבי אליהו בחור

אחרונים

נולדיב באדר ה'רכ"ט, 24/02/1469 למניינם·נוישטאדט אן דר אייש

נפטרו בשבט ה'ש"ט, 05/01/1549 למניינם·ונציה

בלשן עברי וחוקר המסורה בתחילת תקופת האחרונים, ממדקדקי העברית ומראשוני הכותבים ספרות ביידיש.

קשרים

אביו
אשר
רבותיו
רבי אשר הלוי (אביו)

מקומות בהם פעל

  • ונציהשהה בעיר (מ-1496)
  • פדובהלמד ולימד דקדוק (1504–1509)
  • רומאלימד וחיבר ספרי דקדוק (1516–1527)
  • ונציהמגיה בדפוס בומברג ומלמד (1527–1540)
  • איזניהדפיס את ספריו (1541–1542)
  • ונציהשנותיו האחרונות (עד 1549)

תמצית ביוגרפית

נולד ב-יב באדר ה'רכ"ט (1469) בנוישטאדט אן דר אייש שבבוואריה (גרמניה) לאביו רבי אשר הלוי, ומאביו למד את יסודות הדקדוק. בצעירותו עבר לאיטליה ופעל בוונציה ובפדובה, ומשנת ה'רע"ו (1516) ישב ברומא. לאחר ביזת רומא בשנת ה'רפ"ז (1527) שב לוונציה, שימש מגיה בדפוס של דניאל בומברג ולימד עברית. בשנים ה'ש"א-ה'ש"ב (1541-1542) פעל באיזני שבגרמניה, שם נדפסו כמה מספריו. חיבר ספרי דקדוק ולשון, ובהם ספר הבחור, ספר ההרכבה, פרקי אליהו, התשבי והמתורגמן, וכן מסורת המסורת וטוב טעם בענייני המסורה והטעמים. נודע גם כמראשוני הכותבים ביידיש. נפטר ב-ו בשבט ה'ש"ט (1549) בוונציה.

תולדות חייו

רבי אליהו בן רבי אשר הלוי לויטה אשכנזי, המכונה רבי אליהו בחור, נולד ב-יב באדר ה'רכ"ט (1469) בעיר נוישטאדט אן דר אייש, סמוך לנירנברג שבבוואריה (גרמניה). את ראשית ידיעותיו בלשון העברית ובדקדוקה קיבל מאביו, רבי אשר. הכינוי "בחור" דבק בו על שם ספרו הראשון בדקדוק, ספר הבחור. בצעירותו היגר לאיטליה. בשנת ה'רנ"ו (1496) לערך שהה בוונציה, ובשנת ה'רס"ד (1504) עבר לפדובה. בשנת ה'רס"ט (1509), כשנחרבה העיר במלחמה, עזב אותה, ולאחר נדודים השתקע משנת ה'רע"ו (1516) ברומא. שם התגורר בבית הקרדינל אגידיוס מוויטרבו ולימד אותו ואת חוגו עברית, ובאותן שנים חיבר ופרסם כמה מספריו בדקדוק. בעקבות ביזת רומא בשנת ה'רפ"ז (1527) שב לוונציה. שם שימש מגיה בבית הדפוס של דניאל בומברג, שהוציא לאור את ספרי המקרא והתלמוד, ולימד עברית. בשנים ה'ש"א-ה'ש"ב (1541-1542) נסע לאיזני שבגרמניה, לבית הדפוס של פאולוס פאגיוס, ושם נדפסו כמה מחיבוריו, ובהם התשבי והמתורגמן. לאחר מכן שב לוונציה וישב בה עד סוף ימיו. עיקר עבודתו היה בדקדוק הלשון העברית ובחקר המסורה. בספר הבחור, הוא דקדוק אליהו, סידר את יסודות הדקדוק, ובספר ההרכבה ובפרקי אליהו המשיך לעסוק בתורת הצורות. כתב נימוקים על ספרי הדקדוק של רבי משה ורבי דוד קמחי. בספרו מסורת המסורת ביאר את מונחי המסורה ודן בתולדות הניקוד והטעמים, ובספר טוב טעם עסק בטעמי המקרא. חיבר גם מילונים: התשבי, על מילים מלשון חז"ל ומן הספרות שלאחריה, והמתורגמן, על הארמית שבתרגומים. כמו כן חיבר את שמות דברים, מילון של עברית, לטינית, גרמנית ויידיש, ואת ספר הזכרונות, קונקורדנציה למקרא שלא נדפסה. נודע גם כמראשוני הכותבים ביידיש. עיבד ליידיש את סיפור האבירים "בבא דאנטונה", שנדפס באיזני בשנת ה'ש"א (1541), ותרגם ליידיש סידור תפילה שנדפס אחרי מותו, במנטובה בשנת ה'שכ"ב (1562). ספריו נפוצו ברבים, וחלקם תורגמו ללטינית בידי סבסטיאן מינסטר, שלמד ממנו. נפטר בוונציה ב-ו בשבט ה'ש"ט (1549), בגיל שמונים לערך.

ספריו10

קישורים חיצוניים