רבי ישראל וועלץ זי"ע

תמצית ביוגרפית

נולד בשנת ה'תרמ"ז (1886) לאביו רבי צבי ולץ. למד אצל רבי יוסף לייב סופר מפאקש בעל "ילקוט סופר", ואצל רבי עקיבא סופר מפרשבורג בעל "דעת סופר". נשא לאישה את בתו של רבי חיים אפרים באליטי, אב"ד טארנאליה. בשנת ה'תרע"ג (1913) התמנה לרב בטיניע (הונגריה), והקים שם ישיבה שבראשה עמד עד מלחמת העולם הראשונה. בשנת ה'תר"פ (1920) התמנה לדיין בפשט שבבודפשט, ועמד גם שם בראש ישיבה. לאחר השואה כיהן כמה שנים כרבה של שארית הפליטה בבודפשט. לאחר מכן עלה לארץ ישראל, התיישב בשיכון הרבנים בירושלים ונודע כפוסק ומורה הוראה. במשך תקופה ערך את הקובץ התורני "תל תלפיות". חיבר את שו"ת "דברי ישראל" בשלושה חלקים, ובו למעלה מ-600 תשובות, ואת "חק ישראל" על הלכות ערב פסח שחל בשבת. נפטר בירושלים בשנת ה'תשל"ד (1973) ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות.