רבי ישראל זי"ע - הדברי ישראל

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תר"ט (1848) לאביו רבי שמואל אליהו מזוואלין, בנו של רבי יחזקאל מקוזמיר, ראש בית חסידות קוזמיר. בגיל עשרים נשא לאשה את דבורה ברנדל, בתו של רבי חיים שאול פרידמן, ששימש חזן בבית מדרשו של סבו. כחמש עשרה שנה סמך על שולחן חותנו והתמסר לתורה ולעבודת ה'. חותנו ניסה לשלבו במסחר, אך הניסיון לא צלח. לאחר פטירת אביו בשנת ה'תרמ"ח (1888) נקרא לזוואלין (פולין) למלא את מקומו, וישב שם כשנה. אחר כך התמנה לרב ולאב"ד בעיר המבצר איבנגורוד, היא דמבלין, שהחסידים קראו לה מודז'יץ. שם התפתחה בהנהגתו חצר חסידית שנקראה על שם המקום, חסידות מודז'יץ, והוא נחשב למייסדה ולאדמו"ר הראשון שלה. במרכז דרכו עמד הניגון. היה בעל קול טנור, שימש בעצמו כחזן בתפילות הימים הנוראים בבית מדרשו, והלחין ניגונים חסידיים רבים. כמאה מהם ידועים היום, ורבים אבדו בשואה. בספרו פירש את הפסוק "קחו מזמרת הארץ" כפשוטו, כחכמת הנגינה, ולפי דבריו יעקב אבינו ציווה את בניו לקחת עמם למצרים את חכמת הנגינה. מיוחסת לו גם האמרה שבדרך הניגון אפשר להגיע לדביקות בה' ולתשובה. ניגוני מודז'יץ שהלחין הוא וממשיכיו התפרסמו בכל העולם החסידי. בשנת ה'תרע"ג (1913) נסע לברלין לניתוח להצלת רגלו מסיבוכי סוכרת, ולפי המסורת הלחין שם בשעת הניתוח ניגון ארוך שהתפרסם. במלחמת העולם הראשונה גורשו תושבי עיר המבצר, והוא עבר לראדום. שם הלחין ניגון בהשראת מראה היהודים העקורים שראה בדרכו. בזקנותו עבר לוורשה. חיבוריו: "דברי ישראל", בשני חלקים, כללי אורייתא ופירוש על התורה, שעל שמו נקרא "הדברי ישראל", ו"אשי ישראל" על הגדה של פסח. נפטר בוורשה בי"ג בכסלו ה'תרפ"א (1920), כבן שבעים ושתיים, ונקבר בבית העלמין היהודי בוורשה, ושם נבנה אוהל על קברו. במודז'יץ נוהגים לשיר את הניגון הגדול שהלחין רק פעם בשנה, בטיש שנערך ביום פטירתו. את מקומו מילא בנו רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, ואחריו המשיכו את השושלת רבי שמואל אליהו בעל "אמרי אש", רבי ישראל דן ורבי חיים שאול טאוב.