רבי יצחק אלחנן זי"ע - מקובנא

תולדות חייו

נולד בשנת ה'תקע"ז (1817) בעיירה ראש שבפלך הורודנה (בלארוס של היום), לרבי ישראל איסר, רב העיירה, ולאמו רחל. אביו היה גם רבו הראשון. בצעירותו למד אצל רבי אליהו שיק, ולאחר נישואיו לשרה רייזל מוולקוביסק למד בעיר זו אצל רבי בנימין דיסקין, לימים רבה של וילקומיר. את סמיכתו קיבל מרבי בנימין דיסקין ומרבי יצחק אייזיק חבר, רבה של טיקטין. בשנת ה'תקצ"ז (1837) התמנה לרב בזעלווה, ובשנת ה'תקצ"ט (1839) עבר לכהן ברבנות בברזה. משנת ה'תר"ו (1846) עד שנת ה'תרי"א (1851) היה רב בניסוויז', ומשם עבר לנובהרדוק, וכיהן בה עד שנת ה'תרכ"ד (1864). באותה שנה התמנה לרבה של קובנה, וכיהן בה כשלושים ושתיים שנה, עד יום פטירתו. בשנות כהונתו בקובנה נעשה לאחד מגדולי הפוסקים בדורו וממנהיגיה של יהדות רוסיה. רבנים מכל תפוצות ישראל פנו אליו בשאלות הלכה, ובמיוחד נודע בפסקיו בהתרת עגונות. הוא עסק גם בצורכי הציבור, ותמך בתנועת חובבי ציון וביישוב ארץ ישראל. חיבוריו העיקריים: שו"ת באר יצחק, ספר שאלות ותשובות שהוא הידוע שבחיבוריו; נחל יצחק, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט; ושו"ת עין יצחק. כמו כן חיבר את עץ פרי, ספר לחיזוק לומדי התורה, ואת מעין יצחק. לאחר פטירתו יצא לאור הקובץ תשובות רבנו יצחק אלחנן. בין תלמידיו היו רבי צבי הירש גרודזנסקי ורבי שלמה זלמן קלוניצקי. על שמו נקראו ישיבת "כנסת יצחק" בסלבודקה וישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא בשנת ה'תרמ"ג (1883) את אלמנתו של רבי חיים דוידזון, אב"ד ורשה. בנו, רבי צבי הירש רבינוביץ', כיהן אחריו כאב"ד קובנה. נפטר בכ"א באדר ה'תרנ"ו (1896) בקובנה, בן כשבעים ותשע שנים, ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר. על קברו הוקם אוהל.