רבי יצחק אברהם שלמה זי"ע - חכם יצחק השוחט

תולדות חייו

רבי יצחק אברהם שלמה מג'לד נולד בשנת ה'תקצ"ה (1835) בבגדאד. השמות "אברהם שלמה" שבשמו נוספו לפי המנהג בארצות ערב לציין את שם האב ואת שם הסב: אביו היה רבי אברהם בן שלמה. אביו כונה "מג'לד", שפירושו בערבית כורך ספרים, והכינוי דבק במשפחה. אמו מרים הייתה בתו של רבי משה בן שמואל הלוי, פייטן ומגדולי חכמי בבל בראשית המאה ה-19. אחיו התאום היה רבי שמואל מג'לד, מראשי הישיבות בבגדאד, ואחיו האחרים היו רבי משה שמש ורבי יעקב מועלם. למד במדרש בית זלכה, הישיבה המרכזית של בגדאד, והיה מתלמידיו המובהקים של רבי עבדאללה סומך. בשנת ה'תרט"ו (1855) החל לשמש שוחט ובודק בעיר, ונודע כבקי גדול בהלכות שחיטה ובדיקה. רבים מן השוחטים והבודקים בבגדאד קיבלו ממנו הסמכה, ובפי העם כונה "חכם יצחק השוחט". משנת ה'תרל"א (1871) כיהן כדיין שני ושלישי בבית הדין של בגדאד, ועדיין היה חבר בו בשנת ה'תרמ"ו (1886). באדר ב' של אותה שנה היה אחד מחמשת החכמים שמונו לפקח על ענייני הקהילה. בשנים ה'תרנ"ג-ה'תרס"ה (1893-1905) שימש ממלא מקום החכם באשי של בגדאד. חיבוריו: "ליקוטי דינים" בהלכות שחיטה ובדיקה, שנדפס לראשונה בשנת ה'תרנ"ח (1898); "אקים את יצחק" - דרשות ושבעים ותשע תשובות; "צלח רכב" - פירושים על התנ"ך; ו"תהלות ישראל" - פירוש על ספר תהלים. חידושי תורה שלו נדפסו גם בכתב העת "המאסף". הוא בחר את שמו של הספר "זבחי צדק", שנדפס בבגדאד בשנת ה'תרס"ד (1904), וכתב לו הסכמה. בין תלמידיו היה רבי יחזקאל עזרא הלוי. נשא לאישה את פרחה, בת דודו רבי משה הלל, ונולדו להם חמישה בנים וארבע בנות, ביניהם מנשה ואפרים. נפטר בא' באלול ה'תר"פ (15 באוגוסט 1920) בבגדאד, כבן שמונים וחמש, ונקבר בה.