רבי יצחק אלפייה זי"ע

תולדות חייו

נולד בסביבות ה'תרל"ח (1878) בחלב (סוריה), לרבי יעקב חיים ישראל אלפייה ולאשתו שרה (צלחה). אמו נפטרה כשהיה כבן חמש, והוא גדל בבית סבו רבי יצחק ישעיה אלפייה. סבו חינך אותו והסמיך אותו לשחיטה, ומלאכה זו הייתה מקור פרנסתו כל ימיו. בירושלים למד בישיבת המקובלים בית אל ונמנה עם חכמי הקבלה שבה. בשנת ה'תרס"ז (1907) מונה לחבר בית דין בירושלים, אך התפטר מן המשרה לאחר זמן קצר, והקדיש את עיקר חייו לזיכוי הרבים. יחד עם רבנים נוספים ייסד את חברת "אור חדש וצמח צדיק", שבה למדו תורה יחד תלמידי חכמים ופשוטי העם. בשנת ה'תרע"א (1911) ייסד בראשון לציון את חברת "עולי רגל", שחבריה, כחמישים במספר, עלו לירושלים בכל רגל. הוא עורר על תעניות דיבור והעדיף אותן על פני תעניות אחרות, ארגן ימי תענית דיבור ציבוריים שעסקו בהם בתורה, והפיץ חינם את קונטרסיו בעניין. משנת ה'תרצ"ו (1936) קבע והפיץ את סדר הלימוד "יאיר נתיב". כמו כן תמך בלומדי ישיבת בית אל, והשיג תרומות כדי להגדיל את שכרם. חיבוריו: "הקונטרס היחיאלי" בשלושה חלקים, "בית השם", "בית עולמים" ו"בית האדם", שיצא לאור בשנת ה'תרפ"ח (1928) ובו רמז לשמו בכינוי "יחיאלי"; "שיח יצחק" בשני חלקים (ה'תרפ"ג, 1923), חלקו הראשון תפילות ותיקונים וחלקו השני חידושי תורה ודרשות; "ריח ליצחק" (ה'תרצ"ד, 1934), אוסף דברי קבלה, דרשות ופסקים של אביו; "אהבת השם", על האיסור לשנות ממנהגי ישראל ולנהוג כמנהגי הגויים; ו"אור חדש וצמח צדיק", על סדר תענית הדיבור ומעלתה, ובו דרשות, סדרי תפילה למקומות הקדושים ותשובות. את החיבור האחרון הוציא לאור לאחר פטירתו רבי דוד יהודיוף, בשנת ה'תשכ"ט (1969). בין תלמידיו היו רבי עובדיה הדאיה ורבי מנחם מנשה. לבנותיו קראו אסתר וצלחה. נפטר לאחר מחלה בכ"ו באלול ה'תשט"ו (1955) בירושלים, ונקבר בחלקת הרבנים בהר המנוחות.