
רבי יצחק בידהב זי"ע
נולדד בכסליו ה'תר"ך, 30/11/1859 למניינם·ירושלים
נפטרכג בסיון ה'תש"ז, 10/06/1947 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
מקובל וחוקר ירושלמי, אספן כתבי יד ומחבר "שם הגדולים הירושלמי הכללי" ו"ספר הגיטין".
קשרים
- אביו
- רבי מיכאל באדהב
- אמו
- לאה
- בני/בנות זוג
- לאה בת רבי יהודה קואינקה
- ילדיו
- יהודהמריםסולטנה
- רבותיו
- רבי יוסף רחמים אופלטקהרבי שלמה יוסף
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בירושלים בשנת ה'תר"ך (1859), לאביו רבי מיכאל באדהב, שד"ר כולל הספרדים, ולאמו לאה, בתו של רבי יצחק קובו. אמו נפטרה כשהיה ילד, ובן דודו רבי יוסף רפאל עוזיאל גידל אותו. למד בתלמוד תורה "דורש ציון" אצל רבי יוסף רחמים אופלטקה, ולאחר מכן אצל רבי שלמה יוסף מסלוניקי. בשנים ה'תרמ"ו-ה'תרמ"ח (1886-1888) יצא מטעם ישיבת המקובלים בית אל כשליח לטריפולי (לוב). ייסד את חברת "שומרי מצוה ומלביש ערומים" ואת בית המדרש "שומר שבת", ולימד גמרא בישיבתו של רבי חיים חזקיהו מדיני (בעל "שדי חמד") בחברון. אסף ספרייה גדולה של ספרים, כתבי יד ומסמכים, וחקר את תולדות קהילות ישראל ואת היישוב היהודי בארץ ישראל. בין חיבוריו: "שם הגדולים הירושלמי הכללי", "ספר הגיטין", "זכר ליצחק" (ובתוכו "כי ביצחק") ו"תורת משה". נפטר בירושלים בשנת ה'תש"ז (1947) ונקבר בהר הזיתים.
תולדות חייו
רבי יצחק באדהב נולד בירושלים בד' בכסלו ה'תר"ך (1859). אביו, רבי מיכאל באדהב, שימש שד"ר של כולל הספרדים בעיר, ואמו לאה הייתה בתו של רבי יצחק קובו, הראשון לציון. סבו מצד אביו, רבי רפאל באדהב, עלה לארץ ישראל מלאריסה (יוון) לפני שנת ה'ת"ר (1840), ומשפחתו ייחסה את מוצאה לסרגוסה שבספרד. אביו היה טרוד במסעותיו, ואמו גידלה אותו לבדה. בשנת ה'תרכ"ו (1866) נפטרה במגפת החולירע ביפו, ויחד איתה נפטר אחיו הצעיר משה. בן דודו, רבי יוסף רפאל עוזיאל, לקח אותו לביתו, ולאחר פטירת אביו בשנת ה'תרל"ח (1878) אימץ אותו שוב והשיא לו את לאה, בתו של רבי יהודה קואינקה. נולדו להם בן אחד, יהודה, ושתי בנות, מרים וסולטנה. בילדותו למד בתלמוד תורה "דורש ציון" אצל רבי יוסף רחמים אופלטקה, ואחר כך אצל רבי שלמה יוסף, מרבני סלוניקי. בירושלים למד בישיבה ובבית המדרש "שבט אחים", והיה מעשרת הלומדים שקיבלו מלגה לשנתיים בישיבת "מנחם ציון". בשנת ה'תרמ"ו (1886) היה ממייסדי חברת "שומרי מצוה ומלביש ערומים", שסייעה ליתומים ולילדים עניים. באותה שנה שלחה אותו ישיבת המקובלים בית אל כשליח לטריפולי (לוב), ובשנת ה'תרמ"ח (1888) חזר לירושלים. בשנת ה'תרנ"ט (1899) ייסד את בית המדרש "שומר שבת", שבו התכנסו צעירים בשבתות ולמדו שירה, תולדות ישראל והלכה. בשנת ה'תרס"א (1901) שהה זמן קצר במצרים, ובאותה שנה לימד גמרא בישיבתו של רבי חיים חזקיהו מדיני (בעל "שדי חמד") בחברון. במשך השנים אסף ספרייה וגנזך גדולים של ספרים, כתבי יד ומסמכים בהלכה, באגדה, בהגות ובקבלה, ובהם כתבי גאונים וראשונים ותשובות הרמב"ם ובנו רבי אברהם. על בסיס אוסף זה חקר את תולדות קהילות ישראל בתפוצות ואת היישוב היהודי בארץ ישראל. חיבורו העיקרי, "שם הגדולים הירושלמי הכללי", הוא אנציקלופדיה ביוגרפית של חכמים ושל חיבוריהם. ב"ספר הגיטין" חקר את נוסחי הגט שנהגו בקהילות השונות. חיבורו "זכר ליצחק" יצא בכמה חלקים, ובהם "כל הזהב", "גן ירושלים" ו"כי ביצחק", שהוא קובץ של שירים, פיוטים, מכתבים בחרוזים וענייני היסטוריה. עוד חיבר את "ציון וירושלים", קובץ חידושי תלמוד ותשובות, ואת "מעשה נסים", סיפורי ניסים שאירעו לישראל. בשנת ה'תרפ"ט (1929) הוציא לאור את "תורת משה", תשובות הרמב"ם מתוך כתב יד, וכן הדפיס מקצת מכתבי סבו רבי יצחק קובו. עד יום מותו גר בשכונת ימין משה. נפטר בירושלים בסיון ה'תש"ז (1947), בגיל 87, ונקבר בהר הזיתים. על שמו נקראת סמטה בימין משה, בין בית הכנסת הספרדי הגדול לבין ביתו.
ספריו6
- זכר ליצחק
- כי ביצחק
- מעשה נסים
- ספר הגיטין
- ציון וירושלים
- שם הגדולים הירושלמי הכללי