רבי יצחק נסים זי"ע

תולדות חייו

רבי יצחק נסים נולד ביום כ"ה בכסלו ה'תרנ"ו (1895) בבגדאד, לרחמים, שמוצאו מפרס, ולאמאם. הוא נולד ביום הראשון של חנוכה ולכן נקרא נסים, והשם נעשה לימים שם המשפחה. בצעירותו למד תורה בבגדאד אצל רבי צדקה חוצין (השני) ואצל רבי שמעון אגסי. בשנת ה'תרפ"ה (1925) עלה לארץ ישראל עם אשתו ויקטוריה והשתקע בירושלים. לצד לימוד התורה עסק במסחר. ביתו ברחוב דוד ילין בירושלים היה מקום מפגש לחכמים, וספרייתו התורנית נודעה כאוסף נדיר. בשנת ה'תשי"א (1951) עמד במקום השני ברשימת "אמוני ישראל" בבחירות לכנסת השנייה, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. בשנת ה'תשי"ג (1953) ביקש ממנו רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל שיהיה ממלא מקומו כראשון לציון. בשנת ה'תשט"ו (1955) נבחר לראשון לציון ולרב הראשי הספרדי לישראל ברוב של 42 קולות מול 27 לרבי יעקב משה טולידאנו. כיהן בתפקיד עד שנת ה'תשל"ג (1972), תחילה לצד רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג ואחר כך לצד רבי איסר יהודה אונטרמן. כנשיא בית הדין הרבני הגדול ישב בדין עם רבי יוסף שלום אלישיב ורבי בצלאל זולטי, והיה בין הנאמנים על הקדש כתר ארם צובא. ייסד בית מדרש להכשרת רבנים. בשנת ה'תשל"ג (1972) נבחר במקומו רבי עובדיה יוסף. בשנת ה'תשל"ו (1976) העניקה לו אוניברסיטת בר-אילן תואר דוקטור לשם כבוד. חיבורו העיקרי הוא ספר השו"ת יין הטוב, בשני כרכים (ירושלים, ה'תשל"ט). לאחר פטירתו יצאו לאור בעריכת רבי שמואל כ"ץ הספר לדור ולדורות, ובו מאמרים, נאומים ומכתבים בשלושה כרכים, והספר לכלל ולפרט - הלכות קצובות, ובו תשובות הלכתיות קצרות מתקופת כהונתו כרב ראשי, גם הוא בשלושה כרכים. מכתבים ודברים שלו נדפסו גם בספרים ישיבות בגדאד ונחלת אבות. בין תלמידיו היו רבי מרדכי אליהו, רבי עזרא בצרי, רבי דוד בצרי, רבי יעקב משה הלל ורבי משה טופיק. נולדו לו ארבע בנות ושלושה בנים, ובהם החוקר פרופ' מאיר בניהו והשר משה נסים. נפטר ביום ט' באב ה'תשמ"א (1981), בגיל 85, ונקבר בחלקה הספרדית בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.