
קשרים
- אביו
- רבי שם טוב בן ואליד
- בני/בנות זוג
- שמחה בת רבי וידאל ביבאס
- ילדיו
- רבי יוסף בן ואליד
- תלמידיו
- רבי ישעיהו בן נאיםרבי יוסף בן ואליד
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקל"ז (1777) בתטואן (מרוקו), לאביו רבי שם טוב, בן למשפחת רבנים. אביו נפטר בילדותו, והוא גדל בעוני. כבר בגיל שבע עשרה נודע בבקיאותו בתורה ובהלכה. את פרנסתו מצא בכתיבת שטרות. תחילה סירב לקבל משרה רבנית ועבר לגיברלטר, אך בני קהילת תטואן שלחו שליחים והחזירו אותו. מאז כיהן כרב העיר ואב בית הדין כארבעים שנה. בשנת ה'תרכ"ב (1862) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בחיפה, אך חזר לתטואן זמן קצר אחר כך. חיבורו העיקרי הוא ספר השו"ת "ויאמר יצחק", שנדפס בליוורנו בשני חלקים לאחר פטירתו. נפטר בט' באדר ה'תר"ל (1870) ונקבר בתטואן, וקברו נעשה מקום עלייה לרגל.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תקל"ז (1777) בתטואן שבצפון מרוקו, לאביו רבי שם טוב בן ואליד, בן למשפחת רבנים, ונקרא על שם סבו רבי יצחק. אביו נפטר בעודו ילד, ואמו התקשתה לפרנס את המשפחה הגדולה. בשנת רעב מכרה את מערכת הש"ס של בעלה, והנער יצחק אסף מטבע אחר מטבע עד שפדה אותה. הוא שקד על התורה מילדותו, ובגיל שבע עשרה כבר נודע בקרב חכמי דורו בבקיאותו בתורה ובהלכה. בגיל שמונה עשרה נשא אישה ממשפחת רבנים. היא נפטרה זמן קצר אחר כך והשאירה לו בן. אחר כך נשא את שמחה, בת רבי וידאל ביבאס, ונולדו להם עשרה ילדים. את פרנסתו מצא בכתיבת שטרות וחי בדוחק, אך אסף ספרייה חשובה של ספרים נדירים. תחילה סירב לקבל עליו משרות רבנות, ובכללן הצעה של קהילת תטואן, ועבר לגיברלטר. בני הקהילה שלחו אליו שליחים שהשיבוהו לעירו. לבסוף נעתר, וכיהן כרב העיר ואב בית הדין כארבעים שנה. הוא נודע בדאגתו לבני קהילתו, ובייחוד ליתומים ולאלמנות. הוא קבע מנהגים בקהילה, ובהם הסתמך על חכמי תטואן שקדמו לו, כגון רבי יעקב הלוי ורבי חסדאי אלמושנינו. בשנת ה'תר"ך (1860) הסכים שבית הספר הראשון של רשת כל ישראל חברים ייפתח בתטואן, בתנאי שיישמר בו לימוד התורה. בשנת ה'תרכ"ח (1868) פנה יחד עם רבי יצחק נחון אל משה מונטיפיורי וביקש עזרה נגד מעשי האלימות כלפי יהודי מרוקו. בשנת ה'תרכ"ב (1862) עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בחיפה, אף שרבני ירושלים, ובראשם הראשון לציון רבי חיים דוד חזן, ביקשו שיתיישב בירושלים. זמן קצר אחר כך חזר לתטואן ושב לכהונתו. חיבורו העיקרי הוא ספר השו"ת "ויאמר יצחק", שנדפס בליוורנו בשני חלקים לאחר פטירתו. הספר משמש מקור חשוב לתולדות יהודי תטואן מבחינה כלכלית, חברתית ודתית, ויש בו גם קטעים נדירים בחכיתיה, הלהג היהודי-ספרדי של צפון מרוקו. מתלמידיו היו רבי ישעיהו בן נאים ובנו רבי יוסף בן ואליד בעל "שמו יוסף". נפטר בט' באדר ה'תר"ל (1870) בתטואן, לאחר מחלה של שלושה שבועות, בכניסת השבת, בשעה שאמר את מזמור "שיר ליום השבת". בצוואתו ביקש שבהלוויה לא יכנוהו אלא "רב" ו"דיין", ושלא ייכתב דבר על מצבתו. קברו בתטואן נעשה מקום עלייה לרגל, ונערכת בו הילולא. ביתו ברובע היהודי (המלאח) נשמר והיה למוזיאון. רחוב בתטואן ומוסדות תורה בארץ ישראל נקראים על שמו.
ספריו1
- ויאמר יצחק