
רבי יצחק פרחי זי"ע - המגיד הירושלמי
נולדה'תקל"ט, 1779 למניינם·צפת
נפטרג באייר ה'תרי"ג, 11/05/1853 למניינם·ירושלים
נטמןהר הזיתים, ירושלים· מיקום הקבר במפה
חזן, דרשן ושד"ר בירושלים, חבר בית הדין של רבי חיים אברהם גאגין, מחבר ספרי מוסר רבים.
קשרים
- אביו
- רבי שלמה
- אמו
- מרים
- בני/בנות זוג
- אסתר
- רבותיו
- רבי יום טוב אלגזירבי אברהם שלום מזרחי
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תקל"ט (1779) בצפת לרבי שלמה ולמרים. בשנת ה'תקנ"ח (1798), לאחר פטירת אביו, עבר לירושלים, ושם למד אצל רבי יום טוב אלגזי ורבי אברהם שלום מזרחי. היה חזן ודרשן, ודרשותיו, שבהן שילב דברי חכמה, תוכחה ומוסר, משכו קהל רב וזיכו אותו בכינוי "המגיד הירושלמי". שימש חבר בבית דינו של רבי חיים אברהם גאגין, עמד בראש ישיבת "חיי עולם" והיה פעיל בוועד העדה הספרדית בירושלים. יצא כמה פעמים כשד"ר מטעם כוללי ירושלים: לטורקיה בשנת ה'תקפ"ח (1828), לטורקיה ולמדינות הבלקן בשנת ה'תקצ"ז (1837) ולאיטליה בשנת ה'תר"ח (1848). חיבר ספרי מוסר ודרשות רבים, בהם "מתוק מדבש", "צוף דבש", "זכות הרבים" ו"טוב בירושלים", וכמה מהם בלאדינו. נפטר בג' באייר ה'תרי"ג (1853) ונטמן בהר הזיתים.
תולדות חייו
נולד בשנת ה'תקל"ט (1779) בצפת לרבי שלמה ולאשתו מרים. בשנת ה'תקנ"ח (1798), לאחר פטירת אביו, עבר לירושלים. שם למד תורה אצל רבי יום טוב אלגזי (מהרי"ט אלגזי) ושימש את גדולי רבני העיר, ובהם רבי אברהם שלום מזרחי. נשא לאשה את אסתר. בירושלים התפרסם כחזן וכדרשן. במשך שנים רבות שימש חזן בקהל יוצאי קושטא בעיר. בדרשותיו שילב דברי חכמה, תוכחה ומוסר, ורבים נהרו לשמוע אותן, ומכאן כינויו "המגיד הירושלמי". נמנה עם חברי בית דינו של רבי חיים אברהם גאגין, ראשון לציון, והיה מעסקני הציבור בוועד העדה הספרדית. עמד בראש ישיבת "חיי עולם" והיה מגבאי ישיבת "תפארת ישראל". הרבה לעסוק בצדקה ובשיפור מצבם הכלכלי של צעירי היישוב היהודי בירושלים. בשנת ה'תר"ד (1844) חתם על הסכם הפשרה בין הכוללים הספרדיים לבין ישיבת המקובלים בית אל. כמה פעמים יצא בשליחות כוללי ירושלים כשד"ר: בשנת ה'תקפ"ח (1828) לטורקיה, בשנת ה'תקצ"ז (1837) שוב לטורקיה ולמדינות הבלקן, ובשנת ה'תר"ח (1848) לערי איטליה, יחד עם חברו רבי לוי נחמיאש. במסעותיו הפיץ את ספריו, וכך הגיעו לקהילות ישראל רבות. חיבוריו עוסקים בעיקר במוסר ובדרשות, וכתב אותם בלשון פשוטה כדי שיגיעו לציבור הרחב. כמה מהם חיבר בלאדינו, שפת היהודים הספרדים בדורו: "אמרי בינה", "זכות ומישור" ו"מוסר השכל". בעברית חיבר את "זכות הרבים", דרשות על פרשות השבוע; "מיני מתיקה", שלוש דרשות לפרשת זכור; "מרפא לעצם", פרקי מוסר; "מתוק לנפש", דרשות ומוסר; "צוף דבש", דברי מוסר ודרשות לשבתות ולמועדים; "שבט מישור"; ו"טוב בירושלים" על מעלות ירושלים ועל מוסדות החסד והקופות שבה. ספרו "מתוק מדבש" נדפס בירושלים בשנת ה'תר"ג (1843), ואחר כך נדפס שוב במקומות רבים במזרח אירופה, ונעשה מספרי המוסר הנפוצים. כתב גם ביאורים על הש"ס ועל הרמב"ם. נפטר בירושלים בג' באייר ה'תרי"ג (1853), בן כשבעים וארבע, ונטמן בהר הזיתים.
ספריו11
- אמרי בינה
- זכות הרבים
- זכות ומישור
- טוב בירושלים
- מוסר השכל
- מיני מתיקה
- מרפא לעצם
- מתוק לנפש
- מתוק מדבש
- צוף דבש
- שבט מישור