
רבי יעקב משה טולידאנו זי"ע
נולדיא באלול ה'תר"ם, 18/08/1880 למניינם·טבריה
נפטרכד בתשרי ה'תשכ"א, 15/10/1960 למניינם·ירושלים
נטמןהר המנוחות, ירושלים· מיקום הקבר במפה
הרב הראשי הספרדי של תל אביב-יפו ושר הדתות, מחבר שו"ת ים הגדול ו'נר המערב'.
קשרים
- אביו
- רבי יהודה טולידאנו
- בני/בנות זוג
- מסעודה בת משה אהרן שלוש
- רבותיו
- רבי יהודה טולידאנורבי משה מאיר חי אליקים
מקומות בהם פעל
תמצית ביוגרפית
נולד בשנת ה'תר"ם (1880) בטבריה לאביו רבי יהודה טולידאנו, שעלה ממכנאס (מרוקו). למד בישיבת אביו והוסמך בה להוראה. בצעירותו היה עסקן ציבור בטבריה, ושימש כמה שנים רב בפקיעין. בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו אותו העות'מאנים לקורסיקה, ושם כיהן כרב הקהילה. בשנים ה'תרפ"ו-ה'תרפ"ח (1926-1928) היה חבר מועצת הרבנים ואב"ד בטנג'יר. אחר כך כיהן כסגן הרב הראשי ואב"ד בקהיר, וכרב הראשי של אלכסנדריה. בשנים ה'תש"ב-ה'תשי"ח (1942-1958) היה הרב הראשי הספרדי של תל אביב-יפו, ומשנת ה'תשי"ט (1958) כיהן כשר הדתות. חיבורו העיקרי הוא שו"ת ים הגדול, וחיבר גם את 'נר המערב' על תולדות יהודי מרוקו, את 'בת עמי' על עגונות השואה ועוד. נפטר בכ"ד בתשרי ה'תשכ"א (1960) בירושלים, ונקבר בהר המנוחות.
תולדות חייו
נולד בי"א באלול ה'תר"ם (1880) בטבריה. אביו, רבי יהודה טולידאנו, עלה ממכנאס (מרוקו) לטבריה בשנת ה'תרכ"ב (1862) ועמד שם בראש ישיבה. המשפחה הייתה מצאצאי מגורשי ספרד. בשנת ה'תרנ"ה (1895) נשא לאשה את מסעודה, בתו של משה אהרן שלוש. למד בישיבת אביו בטבריה והוסמך בה להוראה, ולמד תלמוד אצל רבי משה מאיר חי אליקים. כבר בצעירותו אסף כתבי יד עתיקים וחקר אותם, ובעיקר כתבי יד מתקופת הגאונים ומחכמי ספרד וצפון אפריקה. עם אחיו ברוך מצא בדמשק כתב יד ערבי של פירוש המשניות להרמב"ם, והוציא אותו לאור בשם 'ידי משה'. בטבריה פעל רבות בצורכי הציבור. הוא היה חבר מועצת העיר ועמד בראש תנועת המזרחי בעיר, ובשנת ה'תרע"ג (1913) הוביל את ייסוד 'הוועד המימוני'. כמה שנים כיהן כרב בפקיעין, ושם סייע לייסוד בית ספר עברי ולשיקום בית הכנסת העתיק. בימי מלחמת העולם הראשונה הגלו השלטונות העות'מאניים אותו ואת משפחתו לקורסיקה, יחד עם כשמונה מאות מתושבי הגליל. שם כיהן כרב הקהילה וייסד מוסדות יהודיים. בשנת ה'תר"ף (1920) שב לטבריה, ויזם את רכישת הקרקעות סביב קברי הרמב"ם ורבי עקיבא ואת הקמת השכונות הסמוכות להם. בשנים ה'תרפ"ו-ה'תרפ"ח (1926-1928) כיהן בטנג'יר כחבר מועצת הרבנים, הקים בה בית דין רבני ועמד בראש בית המדרש לרבנים 'תורה וחיים'. משם עבר למצרים, ושם שימש סגן הרב הראשי ואב"ד בקהיר, ואחר כך אב"ד והרב הראשי של אלכסנדריה. כמו כן ישב בבית הדין הרבני לערעורים של מצרים. בשנת ה'תש"ב (1942) נבחר לרב הראשי הספרדי ואב"ד של תל אביב-יפו, ושימש בתפקיד עד ה'תשי"ח (1958). בתקופה זו ייסד את ישיבת 'קול יעקב', ויחד עם רבי איסר יהודה אונטרמן הקים בית דין מיוחד להתרת עגונות שאחרי השואה. בשנת ה'תשי"ט (1958) מונה לשר הדתות בממשלת ישראל, וכיהן בתפקיד עד יום מותו. חיבורו העיקרי הוא שו"ת ים הגדול, שנדפס בקהיר בשנת ה'תרצ"א (1931). חיבר גם את 'אפריון', ביבליוגרפיה של מפרשי רש"י; את 'נר המערב' על תולדות היהודים במרוקו; את 'משיב נפש'; את 'שריד ופליט'; את 'בת עמי', העוסק בבעיית העגונות שאחרי השואה; את 'מאורות', שיצא במלאות 750 שנה לפטירת הרמב"ם; ואת 'אוצר גנזים', קובץ אגרות לתולדות ארץ ישראל. זכה בפרס הרב קוק. נפטר בכ"ד בתשרי ה'תשכ"א (1960) בירושלים, בעודו מכהן כשר הדתות, ונקבר בהר המנוחות. על שמו נקראו רחובות בתל אביב ובפתח תקווה, והמועצה הדתית בתל אביב ייסדה לזכרו פרס לספרות תורנית.
ספריו9
- אוצר גנזים
- אפריון
- בת עמי
- ידי משה
- מאורות
- משיב נפש
- נר המערב
- שו"ת ים הגדול
- שריד ופליט